סביב אירופה על חודו של עפרון
מכיוון שמרבית מכתביו של שאול הנם מתקופת הבריגדה, צרפתי חוברת זו מאותה תקופה, המשרטט את השירות בבריגדה בעיניו של יהודה הררי, (עוד ראה עליו בויקיפדיה).
בעיזבונו של אבי החורג דב זיסמן ז"ל מצאתיה.
אף הוא שירת בבריגדה, עלה ארצה ע"מ ללמוד בטכניון בחיפה, תוך שמשפחתו מווילנה תומכת בו, לאחר שנת לימודים פרצה המלחמה, פסק הסיוע, פסקו הלימודים, כל משפחתו נכחדה בשואה ודב התגייס לבריגדה. היה חבר במושב הזורעים שבגליל התחתון, איש חינוך שניהל שנים רבות את בית הספר הממלכתי דתי בנווה עובד, ליד פורייה, עד צאתו לגמלאות.
כך החל המסע
ביום שלהי קיץ, בספטמבר 1940, ארזתי את חפצי החיוניים ביותר — גופיה, זוג גרביים וכלי־רחצה — אמרתי שלום בלבי לרחובותיה של תל־אביב שלי, ופניתי ללשכת הגיוס. שרכתי את דרכי לאמי — והנה נתקלתי בדמות מוכרת, בידידי יהודה. ״אה, שלום״ — ברכתיו בשמחה גלויה. -שלום. לאן פניך מועדות ?״ — שאלני החבר. ״לאן ? האינך קורא עתונים בימים האחרונים? ״עתונים ? ומה כתוב בהם ?"
״צו. צו המוסדות, צו השעה, צו התקופה — בקיצור: צו גיוס. והייתי מייעץ לך, כי תלך בעקבותי.׳׳
"דעתך נטרפה עליך ?״ — דחה את הצעתי יהודה וחיוך לגלגני הופיע על שפתיו. — ״ברצונך ללכת ? — לך. אני אשאר. זה עתה הסתדרתי במשרה ואין בדעתי לעזבה…״ ״הרי זה לא יאמן, כי יסופר! אתה, המ־מ־ם… עובד ?״ ״מובן. אדם בגילי חייב לחשוב על עתידו ו…״ ״שלום!״ — נטלתי ממנו ברכת פרידה בחיפזון ושמתי לדרך פעמי. טרם עברתי עשרים צעד, והנני שומע, כי מישהו דוהר אחרי. הפניתי את ראשי ולתימהוני הרב ראיתי את ידידי יהודה מנענע לי בידיו. המתנתי לו.
…… ״ובכן ?״ — שאלתיו משהשיגני — ״מה רצונך אדם עלוב ?״……………..
״אני… חזרתי בי״ — גמגם המסכן — ״החלטתי… הרי יודע אתה : צו המוסדות, צו השעה, צו ה…׳׳ —
״נו, מילא״ — הפסקתיו. — ״והיכן חפציך"?
ידידי דחף את ידו האחת לכיס מכנסיו המדולדלים והוציא ממנו — מברשת שניים. דחף את ידו השנייה לכיס השני ושלף ממנו — עפרון מחודד…
״זה הכל״ — שלב את זרועו בזרועי וצעדנו הלאה יחדיו. כך החל המסע ״סביב אירופה על חוד העיפרון״.
באיטליה
"קדחת? ישנה גם בארץ…"
מוסד "טיפת חלב" מלפני אלפיים שנה
"הפצצה קשה הייתה בפומפיי, כנראה"
"הגם הוא מצפה לפתיחת שערי הארץ?"
האיטלקים הללו – אינטליגנטים הם.
"פרטיזן – פירושו: מחסן נשק נע".
במשעולי עציון 