בעיתוני "הצופה לילדים" כתבות החתומות א.ב.
אלה ראשי תיבות של השם אהרון בינדר
שמו הספרותי של שאול רז.
אשנב למערכת
קוראים יקרים
השבוע שחלף ירשם כאחד החשובים ביותר בתולדות העולם ובתולדותיה של מדינתנו הצעירה. הידיעה על שילוחו של הקוסמונאוט הרוסי ואלרי ביקובסקי, ב-"ויסטוק 5", שימשה פתיחה יוצרת מתח לעלילות השבוע. מיד לאחריה באה הידיעה המדהימה על שילוחה של האשה הראשונה לחלל — ולטינה טרשקובה. באותו זמן ממש, כשבעולם עקבו בטלביזיה אחרי ״צמד החלל״ הרוסי, נתפרסמה הידיעה על התפטרותו של ראש הממשלה שלנו מכהונתו הרמה. אולם לא רק אצלנו חל זעזוע עמוק בסדרי השלטון. בשורה של ארצות, קרובות ורחוקות, התפטרו ראשי ממשלה. היה זה שבוע של ״ווסטוקים" ושל התפטרויות.
בעוד ששילוח ספינות החלל מצביע על ההתקדמות העצומה במדע ובטכניקה, הרי הזעזועים החברתיים והמדיניים מצביעים על חלל מוסרי עמוק. בעולם כבמדינתנו חלה ירידה מוסרית מדאיגה המסכנת את הקיום האנושי עלי אדמות.
אולי אין זה מקרה שמפרשת השבוע הקרובה בחר הרב אפרתי את נושא מותו של אהרון, שהיה אוהב שלום ורודף שלום. גם נושא שירו ״הגדר״ נוגע ביסודה של היהדות השמה סייג ליצרים ושומרת על צלם האדם.
★
לבסוף עלי להפנות את תשומת לבכם לכתבה, של כתבתנו מלכה מדן, על ספריית הברייל בנתניה. אין לי ספק, כי ההנו ממנה כמוני ותהיו אסירי תודה לכתבת על עבודתה המצוינת. במכתב ליווי כותבת לנו מלכה, כי עלינו לברך שהחיינו על פרי ביכוריה, ואגב כך היא מספרת, כי נתקלה במכשולים בהכנת רשימתה, אך היא מלאת סיפוק מהתגברותה עליהם. נודה על האמת: אנו גאים על כתבינו ונהנים מעבודתם.
*
השבוע יסגרו בתי הספר ויפסקו הלימודים. אחרי חלוקת התעודות ומסיבות הסיום יחלו ימי החופש הגדול. אנו מאחלים לכם הבראה טובה ובילוי נעים.
שלכם, העורך ג' תמוז תשכ"ג
אשנב למערכת
קוראים יקרים
ובכן כבר נגמרו הלימודים והחופש הגדול ״השתלט״ על חיינו. קריאות שמחה ושאגות הידד (כמו בתצלום השער)
ריצות ו״טיפוסים׳׳ לצורך ושלא לצורך, קצת מעשי קונדס והתרשלות, בעיקר תנומת הבוקר המתוקה… אלף חלומות והרפתקאות דמיוניות, הרי באמת חופש היום! ומשיא השיאים של העונג וההזיות אל תהום השעמום, אל חלל הזמן הריק. — מה לעשות ב״המון זמן ?" ששים ימים ריקים ניצבים בשורה כקנקנים שרוקנו מתוכנם — במה תמלאו אותם?
כן… בעיית הזמן הפנוי, זו בעיית הבעיות של דורנו. הפיתויים ברחוב רבים והסייגים רופפים מאוד, המכונות מייצרות הרבה מוצרים, המכונות מייצרות הרבה מראות… והמודעות הצבעוניות האלה… כולם קוראים לך לבוא להתבדר ולבזבז ממון הוריך, והעיקר את זמנך היקר — את החופש הגדול והמיוחד.
אל תהיו נחפזים ושקלו היטב כל הצעה, חסכו בהוצאות ומלאו את זמנכם בתוכן עשיר. עזרו להורים בעבודתם, גם אם הם מתנגדים לכך והעיקר — המשיכו ללמוד.
★
ימי החופש חלים בדיוק בימי החום, על כן הבאנו לכם הפעם סיפור קצר עם הרבה מראות מארץ קרה מאוד — סיפור על טוטיק הקטן, שצעד 30 קילומטר בקור ובשלג, כדי להזעיק עזרה רפואית לסבתו החולה.
★
נגעתי בבעיות הזמן. בתחביב מסביר לכם אברהם בן-עזרא כיצד לבנות לכם שעון שמש ואילו בסיפורו של יוסי מרגלית, ״המחוג הגדול׳׳, מנסים שני נערים להיווכח: ״מהיכן צומחות הרגלים׳׳ ומפרקים שעון חדש. עניין מיוחד יש ברשימתו של הרב פרנקל, על לימוד ההלכה היומית, שזה עתה הוחל במחזור השלישי ובסיפורו של ר. מ. רודניצקי, על ״עוד קצת ייסורים׳׳.
חופש נעים!
שלכם העורך י' בתמוז תשכ"ג
אשנב למערכת
קוראים יקרים.
בספר ״שערי ירושלים״ מסופר על יפו לפני 100 שנה: ״נמצא בה יהודים ספרדים לערך שמונה נפשות, סוחרי העיר, לומדי תורה בה מעט ויש בה איזה אשכנזים בעלי מלאכה״. כיום יש רבבות יהודים ביפו, ספרדים ואשכנזים, ביניהם לומדי תורה מופלגים. היא זכתה אפילו השנה לשני חתני תנ״ך. ראשיתה של יפו נעוצה עוד בימים הקדמונים ותולדותיה משתרעים על פני אלפי שנים. בימי כיבוש הארץ ע״י השבטים הייתה עיר נמל בצורה ואבותינו התקשו לכבשה.
לפני מאה שנה התחילו שוב היהודים לתקוע יתד ביפו ובתחילת המאה הזו ״נכבשה״ יפו ע״י המוסדות הציוניים ושימשה שער לעליית החלוצים הראשונים. ב־1898 הגיע ליפו ד״ר בנימין זאב הרצל, מייסדה של התנועה הציונית. הוא סייר בארץ ונתקבל בשערי "מקווה ישראל", ע״י הקיסר וילהלם השני.
פנינה מספרת לכם על המוזיאון הארכיאולוגי של יפו
בחצר המוזיאון הארכיאולוגי
ואילו יוסי-עזר הצפוני ומר הר-שושנים מספרים לכם על גדולתו של חוזה מדינת היהודים.
★
החופש ״נכנס למסלולו״, נוסעים לים ולקייטנות, מבקרים בקולנוע ומסיירים בכל מיני מקומות וכו'. השאלה היא אם אתם גם ממשיכים למוד ולקרוא, נוסף על המשחקים והבילויים. סידרת רשימותיה של פנינה, על המוזיאונים השונים, יכולה לעזור לכם במילוי זמנכם הפנוי. בקרו במוזיאונים וקנו לכם דעת ושבחו את טעמכם.
בגיליון שלפניכם אנו מביאים לכם בתחביב הוראות לבניית אוהלים. כן אנו פותחים בסדרת חידוני תנ״ך הערוכים ע״י מר שבח ווייס. בכל גיליון נציג לכם שאלות על נושא מסוים ועל ידו נדפיס את התשובות. תוכלו להשתמש בהם לעריכת משחקי חידונים.
*
לבסוף עלי לבקש את סליחתכם על הטעות המצערת שנפלה בגיליון האחרון. העמודים 10 ו־11 הודפסו שלא במקום ועל ידי כך שיבשו את סדר קריאתו של הסיפור ״המחוג הגדול״.
שלכם העורך י"ז בתמוז תשכ"ג
אשנב למערכת
קוראים יקרים
ארצנו שוכנת לחוף הים ומפתחת קשרי מסחר ותיירות עם מרבית ארצות תבל. למעשה אנו מוקפים מכל העברים ע״י מדינות עוינות ורק חוף הים משמש לנו פתח ושערי לשאר עמי העולם. כדי שנוכל להתגונן נגד התקפותיהם של אויבנו מצד הים ולצייד את המדינה באספקה וציוד צבאי, אנו נאלצים במשך כל השנים לרכוש כלי שיט מלחמתיים ולטפח את כושר לחימתו של חיל הים.
בימים אלה מציינים את מלאות 15 שנה להקמתו של חיל הים, שרשם דפים מזהירים במלחמת העצמאות ובמבצע סיני.
★
אחד מהוגי הכוח הצבאי העברי ומראשוני מטפחיו היה זאב ז׳בוטינסקי שנפטר בארה״ב בכ״ט בתמוז ת״ש (4.8.40). מר ה. הר-שושנים מספר לכם כמה אפיזודות מביקורו של ז׳בוטינסקי בעיר מולדתו.
★
ב״כחום היום״, מספר לכם מר יוסף הלפרין שורה של מקרים מבדחים, שאירעו בעטיו של החום.
״המדגרה״ ייצרה אפרוחים ובין קוראיה נמצאו חסידים, שהחליטו לחזור על ניסיונם המעניין של גיבורי הסיפור.
עתה משנגמרה פרשת האפרוחים, אנו פותחים בסיפור חדש בשם ״זוסיק — מעשה בקוף״.
★
לפני שבועות אחדים הצענו לכם להביע את דעותיכם על מדוריו השונים של העיתון. הפעם אנו מביאים את דעותיה של לאה גוטמן מקרית שמואל.
עורך נכבד!
הנני שמחה שעיתון הילדים הדתי היחיד השתפר במידה רבה והנני עורכת סקירה קצרה על מדוריו השונים: אשנב למערכת – הנו נחמד מאד ומעניין. תצפית השבוע — כדאי להרחיב מעט. קרבות העצמאות – מענין. המדגרה— למודי, אבל תנוקי. לכבוד שבת – אחרי ההרחבה מעניין וקולע. אנשי מופת— כדאי לקיים בקביעות. על קולנוע וספורט – כדאי לוותר. חוד חידוד – יפה מאוד ועוזר לי הרבה.
חופש נעים!
שלכם העורך כ"ג בתמוז תשכ"ג
אשנב למערכת
קוראים יקרים
ימי בין המצרים חלים בימים החמים ביותר בשנה. כשאנו מחפשים פיסת צל להסתתר מחומה הצורב של החמה ועורגים למשב רוח קרירה, כדי להשיב את רוח אפנו, אנו הוגים בימי המצור הקשים, שהכריעו את צבאות המורדים לפני צבאות רומי האדירים.
באורח מקרי לגמרי יצא לנו השבוע לפרסם את החומר על מלחמת גוש-עציון בסדרת קרבות העצמאות. גם הקרב בגוש עציון התנהל ב״אווירה חמה״ מאד, כשאלפי לוחמים ערביים מצוידים בנשק כבד המטירו ״מבול של אש״ על חברינו המגינים שבכפר עציון. א. ב. סוקר לפניכם את תולדות הגוש ואת הקרבות החשובים ביותר. אנו מקווים, כי הדברים יחרתו בזיכרונכם ולא תהיו בין אלה המשיבים: ״גוש עציון… זה משהו כזה, שהיה בסביבות רמלה…״ ★
בשער אתם רואים את ראש הר הצפרדע שלרגלי מעלה העקרבים, בדרך באר שבע אילת.
הירידה המסוכנת ממעלה עקרבים – הר הצפרדע
המעלה מתנשא כ־320־ מ׳, מעל פני הים וירידתו תלולה ומפותלת עד מאד. הדרך יורדת לאורך 3.6 קילומטרים ועושה 36 פניות חדות. זהו מקום אידיאלי להתקפות מן המארב. לפני שנים מספר רצחו פה מסתננים 11 נפשות. לפני כשבועיים, תקפו שוב מסתננים כלי רכב לא הרחק ממעלה העקרבים ויחידות צבא נכנסו אתם בקרב. על אף השקט בגבולות לא חלפו הסכנות הגורליות. היריות בכביש אילת צריכות להדריך את מנוחתנו. נזכור את מורשת גוש עציון ונשאב ממנה אמונה ועידוד, כי בע״ה נוכל לאויבינו במבחנים הבאים.
שלכם העורך ב' באב תשכ"ג
חברים לעט
אני מעונין להתכתב עם ילד בגיל 12 מקבוץ דתי על נושאים שונים.
חנוך בכרך, קריית-שלום, רח׳ בית-חדש 8, שיכון הפוהמ״ז, תל-אביב.
קרבות העצמאות (6)
מלחמתו של גוש עציון
״היו לנו כמה מערכות גבורה וכבוד, החל בטירת-צבי וגמור במלחמות הנגב, אבל איני יודע מערכה יותר מפוארת. טראגית והרואית בכל מלחמת הגבורה של ההגנה וצבא ההגנה לישראל – מהמערכה שבגוש עציון".
בקטע זה הלקוח מתוך אחד מנאומיו של מר דוד בן-גוריון על קרבות מלחמת העצמאות מקופלת עדות היסטורית, על חלקם של לוחמי גוש עציון להקמתה של המדינה.
עלילות הגבורה של חברי כפר עציון משתרעים על שבעה חדשי המצור, שקדמו להקמתה של המדינה, אולם תוכנם ומהותם מבטאים את תמצית כיסופי האומה מדור-דור: גאולתה של ירושלים והגשמת חזונות הנביאים על חיי צדק וקדושה בארץ האבות.
חלוצים מעפילים ל״הר הקדוש"
כדי שתבינו את ייחודה של מלחמת עציון, עלינו לסקור בקצרה את עברו של המקום ואת עברם של כובשיו.
הבה ונשוב 20 שנה לאחור. השנה תש״ג (1943). אי־שם בין הרי יהודה המתנשאים בין ירושלים וחברון, על רמה הצופה לשפלת החוף ולעמק הברכה המפורסם מקרבות יהושפט המלך וממלחמות המכבים וחיילי בר-כוכבא, עמד בנין נמוך מוקף עצי אורן עבותים. קראו לו "המגזר הגרמני",
"המנזר הגרמני"
על שם בעליו הנזירים הגרמניים. באחד הימים הצליחו אנשי הקרן הקיימת לרכוש את הבניין ואת אדמתו מבעליו הנוצריים, על אף איסורם של השלטונות הבריטיים לרכוש קרקעות באזור זה.
תשאלו: וכי חסרו אדמות שוממות ועזובות בחבלים אחרים, עד שהלכו לחפשם באזור חברון?
כמובן שהיו, אלא שאיזה קול מסתורי לחש על ליבם של רוכשי הקרקעות, כי יש טעם מיוחד לגאול את אדמות עציון.
במלים פשוטות: יד השם המכוונת את גלגלי המאורעות זימנה שעת חסד היסטורית זו וגואלי הקרקע שמו עינם ב-״הר הקדוש״ העזוב שחיכה שנים לגאולתו.
אין ספק שהיו נימוקים ביטחוניים ומדיניים שהדריכו את רוכשי הקרקעות להרחיק עד עציון, אולם נוסף על כל אלה פעל פה רגש החובה — לכונן מחדש את המקום שנעזב לפני כן שתי פעמים בעטיין של מאורעות ופרעות מצד הערבים. ואולי קיננה בלב הגואלים האשמה על עזיבת חברון והם נענו לתביעת-הלב לשוב ולהתקרב לעיר האבות העזובה.
הצעד הראשון הושלם — הקרקע נרכשה מחדש מידי הזרים, אך כדי שתיגאל ממש צריך לעבדה ולהחיותה. – מי יטול על עצמו את התפקיד הקשה והנעלה כאחד?
חיפשו מתיישבים בכל פינות הארץ והציעו לארש להם את הכלה הנאווה והמקסימה, את אדמת ההרים. חיפשו עד שהגיעו לקבוצת ״אברהם״, שישבה במחנה עבודה ארעי על גבעה ליד כפר פינס שבשומרון.
אחרי הסברים ושידולים, התלבטויות וויכוחים הוחלט לשלוח כמה מבחירי הקבוצה לתור את המקום המוצע. ואכן הייתה זו פגישה גורלית. יפי המקום קסם לחברים והם שכנעו את המחנה כי אדמת ההר טובה. הרבה בעיות נערמו בשעת הדיונים על העלייה העתידה, אולם גם בלב הבחורים והבחורות הצעירים, פליטי מלחמה ושרידי חרב, רדמו כסופים עזים להגשים את חזונם, חזון ״תורה ועבודה״. וכך נפל הפור. ההר השומם מצא את גואליו. עתה נתבעו המעפילים לכבוש את ההר ולכבוש את עצמם ולהתעלות לדרגת הקדושה.
כפר-עציון, מראה כללי
עדה במבחן אש המלחמה
מה שספרתי לכם עד עכשיו, הוא הרקע בלבד למאורעות שהתפתחו בימי המלחמה. במשך חמש שנים עסקו המתיישבים בבניין המקום, נטעו כרמים וסיקלו טרשים ויצרו חיים של תום וטוהר. במרוצת הזמן הוקמו עוד שלשה יישובים, הרי הם: ״משואות יצחק״, על שם הרב יצחק הלוי הרצוג זצ״ל, ״עין צורים״ ו"רבדים".
עם פול ההחלטה על חלוקת א״י בעצרת האומות המאוחדות שמו הערבים מצור על ארבעת הנקודות והחליטו להשמידם. עתה כאילו גבהו ההרים, שהפרידו בין הגוש לבין ירושלים הנצורה, את המרחק של 25 הקילומטר צריך היה לעבור במכוניות משוריינות.
עשרה ימים אחרי יום השמחה של י״ג בכסלו התקיפו הערבים את שיירת הגוש ורצחו באשם עשרה חברים ונוטרים. ענני יגון כבדים נקשרו מעל לפסגתו של ה״הר הקדוש׳׳, ענני יתמות ושכול.
כחודש אחרי פול העשרה פתחו הערבים בהתקפה גדולה על יישובי הגוש. בבוקרו של ג׳ בשבט תש״ח זרמו ערבים באלפיהם מכל כפרי הסביבה, מחברון, בית לחם ומבאר שבע, למלחמת הקודש ביישובי היהודים. הקרב נמשך יום תמים, אך ה׳ היה עם לוחמינו והם היכו באויב צמא-הדמים בעוז ובבטחה. עם ערוב היום נהדפו הרוצחים מהגוש והשאירו אחריהם למעלה ממאה חללים. שמו של הגוש המנצח נשא אז על שפתי-כל בארץ העומדת על נפשה ואף לתבל הגיע. עיתוני העולם סיפרו עלי הגבורה של היהודים בהר חברון. יומיים אחרי הניצחון הגדול, הוכה ומכה כבדה הונחתה ממרום. ל״ה הבחורים, שחשו לעזרת הגוש הנצור, נרצחו ע"י הערבים לא הרחק מן הגוש והובאו לקבורה באדמותיו.
נצח ירושלים — שירתם האחרונה
בארץ התחוללו קרבות, ערים וכפרים נכבשו, הובקעו דרכים, הוחל בהכנות להקמת המדינה, אך הגוש כאילו נידון להיות עמוד ענן הקולט את פגיעות ומגן על המחנה, לקלוט את הדי העצמאות ולספוג כדורו של האויב – לעמוד ולהיאבק, למנוע מהאויב להתקדם לעבר ירושלים מעורפה. הכפרים הפכו למעוזים והאנשים לחיילים בקוו הראשון. בימים הקשים האלו לא שכחו אנשים לחיות ולמות כיהודים, בנפש חפצה ובלב שלם, כי הרי עמדו על משמר ירושלים, משמרת לבה של הארץ. הם שמרו בימים ובלילות, פשטו על התחבורה הערבית, התקיפו שיירות של הערבי, התבצרו והתאמנו ויחד עם אלה למדו את הלכות קידוש ה', לדעת כיצד צריך ללחום כיהודי? כי יש לקדש את השם בשדה המלחמה.
כך נמשכו המצור והקרבות חודשים אחדים, כשהקשר עם הארץ קוים בעזרת מטוסי פרימוסים, עד שביום אחד (ט״ז 27.3.48) פרצה שיירה גדולה של ההגנה והביאה מזון ואספקה לגוש כן הביאה עמה גם לוחמים. השמחה הייתה גדולה, אך רק שעות אחדות. השיירה הותקפה בדרך חזרה, בנבי־דניאל, ואנשיה עמדו בקרב של 30 שעות עם אלפי פורעים ערביים.
שיירת נבי דניאל בכניסתה לגוש (ליד העץ הבודד)
מאותו יום היה ברור כי הקרב המכריע מתקרב. ההתקפות תקפו ובחלל הגוש התקשרו ענני דאגה כבדים. בג׳ אייר, יומיים לפני תום המנדט והכרזת העצמאות, עלו הערבים על הגוש והקיפוהו מכל עבריו ברכב משוריין ובאלפי לוחמים חמושים במיטב הנשק. התפתח קרב עז בכל המשלטים מסביב לכפר עציון. שריון האויב פרץ עד לשער הנקודה, אך נהדף. באותו יום נוכחו הערבים לדעת, כי לא יכלו להביס את היהודים, אם לוחמים כלוחמי גוש עציון עומדים בדרכם. הירדנים שרצו לכבוש את ירושלים הבינו, כי כל עוד קיימים ישובי גוש עציון לא יוכלו לספח לממלכתם את בירת ישראל.
הקרב היה מר ועז. הערבים גייסו את כל כוחותיהם בסביבה ונאלצו להוציא את חיילי הליגיון מירושלים וחברון. פעם אחרי פעם ניסו לפרוץ לתוך כפר עציון, אך במשך יממה שלמה לא הצליחו לממש את זממם.
בעמדת תצפית בכפר עציון
רק בצהרי ד׳ אייר עלה בידם לפרוץ דרך השער ולהתקדם לתוך הכפר העשן וההרוס. מפקד הנקודה ניסה ברגע האחרון להציל את חיי לוחמיו ששרדו והציע להם להפסיק את האש, אולם הם הפילוהו באשם ולאחר זאת רצחו את הנותרים. רק ארבעה לוחמים שרדו חיים מהכפר באותו יום.
לעת ערב הגיע פליט למשואות יצחק וסיפר על סופו של הקרב. תוגה כבדה ירדה על ההרים ואבל השתכן בלבות הלוחמים. מלכה נפלה — שידרו למפקדת הצבא בירושלים. עייפים וזועמים הלכו בשבי האויב, אך בלבם חיתה ההכרה כי מילאו את משימתם, ואכן בהיותם בשבי האויב שמעו, כי באותו יום ה׳ באייר הוכרז על הקמת המדינה.
א. ב.
אשנב למערכת
וְהָיָה כִּי תִּמָּלֵא כּוֹס הַפְּלֵא כֻּלָהּ עַד שְׂפָתָהּ דְּמָעוֹת אֵלֶה אֵלֵינוּ יָבוֹא הַגוֹאֵל. אֲשֶׁר תְּהִלָתוֹ בִּתְפִלוֹת יְזַמְרוּ, אֲשֶׁר לְבוֹאוֹ יְצַפּוּ יִשַבֵּרוּ דּוֹרוֹת. כָּל דּוֹרוֹת יִשְׂרָאֵל ?
(ש. פרוג)
המתאבלים על ירושלים החרבה והשבויה
קוראים יקרים
האגדה העממית על כוס הדמעות הפכה בימינו למציאות. אחרי שמנת הסבל והפורענויות עברה כל מידה וגבול, בקע שחרה של העצמאות. בשעה שהצורר קטל מיליונים מבני עמנו והתכונן להכרית את הגזע העברי כולו, חמל ה׳ עלינו ופתח לנו את שערי הגאולה והפדות.
אולם, כנראה, שעוד לא הגיעה שעתה של הגאולה השלמה, כיוון שמרביתו של העם עדין פזורה בשבעים גלויות ומרביתה של הארץ נמצאת בידי זרים. למרבה האסון איבדנו בקרבות את ירושלים העתיקה ואיננו יכולים אפילו לבקר ליד הכותל המערבי בליל תשעה באב, למרות שהירדנים הבטיחו לאפשר לנו לבקר ליד המקומות הקדושים שנפלו לידיהם, לא קיימו את הבטחתם עד עצם היום הזה. לא רק שהפרו את אחד מסעיפי הסכמי שביתת הנשק, אלא ששמו את שרידי קדשינו הפקר ופתחו בפעולות הרס והחריבו את בית הקברות העתיק שבהר הזיתים.
★
״ביום שחרב בית המקדש נולד משיח״, ואכן, מיום שגלינו מארצנו החילונו לשוב אליה. בסיפור ״פעמי המשיח״, מתאר לפניכם, המשורר י. רימון, את התפעמותם של החלוצים הראשונים, שהקריבו את חייהם, כדי לגאול את הארץ משממונה וחורבנה. יוסף מרגלית, מחזיר אתכם לתקופת החורבן במערכונו ״השדה אשר בענתות.״
★
אני מקווה שביליתם יפה את המחצית הראשונה של החופש ועתה, אחרי ימי המצרים, תוכלו להשלים מה שהחסרתם בגלל האבל. לא יזיק אם תשננו את החומר שלמדתם ותעשו את ההכנות הראשונות לקראת שנת הלימודים החדשה.
שלכם העורך ט' באב תשכ"ג
קוראים יקרים,
בעבר היו לנו חגים עליזים רבים, שבהם היו בנות ישראל מחוללות בכרמים, כשהן לבושות בגדים צבעוניים ובגדי לובן. אחד מהחגים האלה היה ט״ו באב. ב״תצלום נדיר״ אנו מביאים לכם כמה תמונות מחגיהם של עמים שונים.
על אף החום הגדול הצליחה גורית לתפוס את החבריה במרתף והביאה לכם סיפור משעשע ומלמד. אינני יודע אם הקליטה את הדברים ברשם-קול, אולם מה שהיא מספרת הפעם זו ממש ״חתיכת מציאות״, הסיפור מתאר כביכול תערוכה שנפתחה בעיר, אולם, דרך אגב, הוא נותן לסופרת הזדמנות להציג לפניכם תערוכה של טיפוסים. וכך מספר שם חברו של חיימק׳ה :
״הלכתי לחפש תכנית, ובדרך עלה בדעתי: מה משונה, הנה, הנה עומדים כל מיני אנשים. בעלי מקצוע ודרכי-חיים שונים, וכל אחד מסתכל על אותו דבר בצורה אחרת… כל כך הרבה אנשים וכל כך הרבה אפשרויות לראות דברים שונים. בחיי, לא חשבתי על זה אף פעם".
אני מקווה כי אחרי שתקראו את הסיפור תחשבו גם אתם על השוני שבדעותיהם של הבריות ותהיו מסוגלים לגלות את מקצועם לפי תגובותיהם.
*
גם בסיפורו של יוסף מרגלית, יש תוכן מלמד רב. בימינו מוחקות הערים את הכפרים מעל פני הארץ. והרי יש לכל אחד בחייו איזה שדה, שהוא קשור בו מימי ילדותו וחבל לו כשהעצים, שבצילם שיחק אי פעם, נעקרים ונכרתים.
מה קרה לכם שלא גיליתם את הלווין ?
אל תתפלאו שהפרסים נשארו במערכת.
שלכם העורך ט"ז באב תשכ"ג
קרבות העצמאות (7)
דרך בורמה
גורלה של ירושלים הדאיג ביותר את ראשי הישוב וכן את מפקדי צה״ל. העיר הייתה מכותרת ומנותקת. הכרחי היה לפרוץ דרך לעיר הבירה, אך הדבר לא היה פשוט, כי הירדנים שלטו בכביש המוביל ירושלימה ולפרוץ דרך חדשה בהרים דרש זמן ומאמץ רב.
הניסיון למצוא מסלול מעבר, נעשה לראשונה על ידי שלושה אנשי פלמ״ח, שניסו להתגנב דרך השטח הערבי ליד לטרון. מצוידים בנשק קל הובאו עד לגבול האפשרי ומשם המשיכו מסעם בחשאי בכוון לקבוצת חולדה. מתפקידם היה לסמן נתיב אפשרי להעברת שיירות לירושלים, שיוכלו לספק מזון וציוד לבירה.
בשעה שהתותחים של הירדנים רעמו, ניתנה הרשות לשלושת האנשים לעשות את דרכם, ובעקבותיהם נסע בג׳יפ. מפקד הפלמ״ח מחולדה, שקיבל את הדו״ח על השלושה ומיד דיווח באלחוט לירושלים. הוא יצא לדרך בראש משמר צופים, בטרם יערכו פעולות מקיפות יותר. הם נפגשו למטה מבית סוסין, שהותקפה אותה שעה על ידי אנשי הגדוד השביעי. איש לא ציפה, אותה שעד, שאפשר יהיה לעלות בסביבה פראית זו ללא דרך בכלי רכב. מעכשיו סומנה הדרך, ולאור הירח והזיקוקין של הערבים מלטרון, שלא הבינו מה מתרחש למטה מן הכביש, הוחלט על האמצעים הדרושים ועל תכנית העבודה בשביל הלילות הקרובים.
איש ההגנה מאבטח את המכוניות העובדות בדרך בורמה
טרקטור משוריין מפלס קטע בדרך בורמה החדשה
הסיירים מצאו דרך שלא רק פתחה מסלול לירושלים, אלא אף קצרה את הדרך במרחק אווירי. הוחלט מיד לגשת ליישור, שיאפשר מעבר מכוניות, לפי דוגמת הדרך הידועה, שנסללה על ידי האנגלים, במלחמת עולם השנייה, בין העיר הסינית קונסין ובין העיר הבורמנית בעורף היפנים. מאז נקראת דרך בעורף האויב בשם ״דרך בורמה״.
למחרת עלו מכוניות ג׳יפ וביניהן גם מכונית הג׳יפ של ראש הממשלה, עם חלקי נשק, תותחים ופגזים, במשעול המוליך למרגלות בית ג׳יז. השיירה טיפסה ועלתה על פני סלעים ומדרונות תלולים, השיגה פלוגת רגלים של הגדוד השביעי, שהתקדמה בדומיה, ואשר כל אחד מאנשיה נשא ששה רובים, בשביל החברים בירושלים. פלוגה זו התקדמה מזרחה, אבל לא עלתה על כביש הרטוב ליד באב-אל-וואד, המקום שבו הותקפו השלושה על ידי קלעי הליגיון. הללו עלו תחילה מאחורי בית מחסיר וירדו אל תחנת השאיבה הקטנה ושם נקבעה נקודת מיזוגה של דרך בורמה עם כביש ירושלים הישן. הם הגיעו בשלום לירושלים עם בוקר, ומסרו 450 רובים להגנת העיר החדשה. החיילים הולכי הרגל לא הרגישו כמעט במכוניות הג׳יפ, שטיפסו ועלו באפילה צפונה. המכוניות תעו בדרך, מכונית ג׳יפ אחת אף התגלגלה למדרון. השיירה חזרה לחולדה כלעומת שיצאה. ירושלים המורעשת מתותחים ערביים, נאלצה לחכות.
כעבור 3 ימים כבר הייתה דרך בורמה בשלבי פיתוח טכני. שוב נפגש המפקד הירושלמי עם המפקד מחולדה. הייתה זו תנועת המלקחיים המקובלת של מבצע ״מכבי׳׳ ו״נחשון", שהזרימה לדרך בורמה אנשים, מכונות ומרץ משני. בלילה השלישי גדל מספר מכוניות הג׳יפ פי שלושה, ובצל רכס ההרים: בית ג׳יז — בית סוסין עמדו ציוד טראקטורים ודחפורים ליוו את של התותחים, המפורקים לחלקים. מבית מחסיר, במקום ״הקלשון׳׳ התחיל הקטע הקשה ביותר של הדרך, המוני פועלים מירושלים, שקיבלו את שקי המטען מהמכוניות ונשאו אותם בין ההרים עד תחנת השאיבה, שם הוטען המטען היקר על מכוניות והועבר לבירה.
א.ב.
אשנב למערכת
קוראים יקרים
החופש מתקרב לקצו, אך החום ממשיך לעלות ולהציק בימיו האחרונים של חודש אב. עוד מעט וקול השופר יריע ויעורר אותנו לסליחות ולתשובה. לפני תום הלימודים תכננתם תכניות והחופש נראה לכם באמת כמשהו ארוך וגדול מאד, והנה, גם הוא, התגמד והצטמק… ס״ה נשארו עוד שבועיים ימים לתחילת שנת הלימודים.
אינני יודע כיצד ביליתם את הזמן שחלף, אם היו ימיכם טובים ומלאי תוכן, או, חלילה מלאי שעמום. אני מניח שיצאתם למחנות ולקייטנות, טיילתם וסיירתם בכל מיני מקומות. ואולי השתמשתם גם ברשימותיה המעניינות של פנינה וביקרתם במוזיאונים.
אחרי שסיימה את סיקור המוזיאונים בתל-אביב ובירושלים, פנתה פנינה צפונה ומביאה לכם הפעם רשימה על המוזיאון העירוני בחיפה.
בשער אתם רואים פינה מגן האם בחיפה, שהוא אחד הגנים היפים בארץ.
בילוי נעים.
שלכם העורך כ"ג באב תשכ"ג
תשובות המערכת
יוספה רחמן חיפה: לא יכולנו לבדוק את פתרונותיו מאחר שגזרת את החידות מגוף החוברת, דבר שבקשנוהו רבות לא לעשות.
צבי אליהו, ימין אורד: אל תשלח שירים. נסה כוחך בפרוזה.
נעמי ביטמן, רומא: שמחנו לדעת כי עיתוננו מנעים לך את ימי שהותך בחו״ל. אחדות מחידותיך יפורסמו.
זאב אלקן, בני ברק: אנו בוחרים בכתבים רק פעם אחת בשנה. כדי להיבחר ככתב, יש להשתתף בתחרות לבחירת כתבים צעירים.
ברוך גרינברג, עקרון: עקוב אחרי הפתרונות. דרך אגב, מתי ובאיזה חוברת פורסמה החידה?
חברים לעט
|
כדאי לדעת
סוסים זעירים בטרקלין
בחוותו של יוליו צזרה פלבלה, אשר על יד העיר הארגנטינית לה-פלטה, נמצאים סוסים זעירים מיוחדים במינם. הם משתוללים בשדות המרעה הנרחבים ומתנהגים בפראות, כמו בני מינם הגדולים, ואילו בחזרם ״הביתה״, אם רצונם בכך, הם יכולים להיכנס לטרקלין ולהתכבד במטעמים שעל השולחן, כמו כלבים או חתולים מבויתים.
בנו של פלכלה רוכב על סוסון זעיר הדומה לשועל
עוד לפני כ-50 שנה הבחין אביו של פלבלה, כי צאצאיהם של כמה מסוסיו נולדים קטנים מהרגיל ומדור לדור פוחת גודלם, עד שהם נעשים דומים לסוס הקדמון, שהיה בגדלו של שועל.
אך בניגוד לסוס הקדמון, שהיה בעל 4 אצבעות, ולפוני, שהוא קטן אך מסורבל, סוסונים אלה הם בעלי צורה נאה ובעלי תכונות ״סוסיות״ מובהקות.
בעל החווה מקדיש להם תשומת לב מיוחדת. הוא משבחם על זריזותם, חסינותם ואורך חייהם. היום נמצאים בחוותו כ-400 ראש, שמחירו של כל אחד מהם הוא מ-800 עד 1000 דולאר, גם בני משפחת קנדי נמנים על רוכשיהם.
הדסה [רז]
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
בדרך כלל נוסעים החסידים אל מקום מגוריו של הרבי, מתייעצים עמו על ענייניהם ושואבים השראה וחיזוק עד לביקורם הבא. ביתו של הרבי הוא גם מקום פגישה לאלפי חסידיו-תלמידיו הבאים לשמוע תורה וללמוד ניגון חדש. הבית מתנהל על פי גינוני אצילות עילאית ומפיץ את השפעתו למרחקי מרחקים, עד לפינה הנידחת ביותר בה חיים החסידים. אולם יש והרבי יורד מביתו אל קהל חסידיו ועורך סיור במרכזים הגדולים, שם צמאים לדברו אלפי חסידיו. לא כל קהילה זוכה שהרבי יקבע בה את תחנתו, רק המובחרות שביניהן זוכות לכך.
בסדרה ״כך חיו אבותינו׳׳ מביא לכם בן-אליקים תיאור על ביקורו של הרבי בעיירה. לשמחתנו זכינו שכמה מצאצאי החסידים קבעו את מקומם בארצנו, ושוב יש לנו האפשרות לחזות בכינוסי החסידות ולהתבשם מהתלהבותם ומסירותם.
חסידים רוקדים בחצרו של הרבי
★
חודש אלול הוא חודש הרחמים והסליחות, חודש התשובה ותיקון המעשים. חסידים מספרים כי פעם אחת ישב רבי זוסיא באחד מעשרת ימי התשובה על כיסאו והחסידים עומדים סביבו מן הבוקר עד הערב. נשא הרבי עיניו ולבו לשמים ונתפשט מכל הקשרים הגשמיים. למראהו נתעורר בקרב אחד החסידים הרהור תשובה ועיניו זלגו דמעות, וכדרך הגחלת המציתה את חברתה כך נתלהבו שכניו ונתעוררה שלהבת התשובה בלב כל אחד ואחד. הצדיק הביט סביבו ונסתכל בהם, שוב נשא עיניו כלפי מעלה ואמר: ״ריבונו של עולם, ודאי זו היא העת לעשות תשובה, אלא הרי יודע אתה את האמת, שאין בי כוח לעשות תשובה — קח אפוא את אהבתי ואת בושת פני, כעין תשובה׳׳.
שלכם העורך ל' באב תשכ"ג
תשובות המערכת
פרחיה כץ רמת-גן: — אנו ממשיכים להדפיס
את עת לצחוק.
תמר מקסימוב ומזל גובליוב, שכונת שפירא תל-אביב: לכל חידה יש לצרף את פתרונה.
אלכסנדר גליה, ירושלים: — הארטימוגרף שלך רחב מדי ולא נוכל להדפיסו.
אוהד איתן, יעקב גריגבוים. ת״א: — חיבורכם חלש מאד. שלחו משהו יותר משובח.
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
מי שעושה תשובה על מנת לשוב ולחטוא, תשובתו אינה תשובה. החודש ציינו בסיפוק את דבר חתימת ההסכם על איסור הניסויים הגרעיניים, אולם לפני שיבש הדיו של החתימות פתחו הצדדים באיומים כי ״אם יפר הצד שכנגד את סעיפי ההסכם״ יחודשו הניסויים. ב״טכניקה ומדע״ סוקר לפניכם אוהד את פרשת הניסויים וההסכמים.
★
שנת תשכ״ג הייתה שנת הראשונים. יישובים רבים ציינו בה את מלאות שבעים ושמונים שנה להיווסדם. הוותיקה ביותר שבין היישובים הראשונים, היא פתח-תקווה, אם המושבות, החוגגת בימים אלה את מלאות 85 שנה לקיומה. בסיפורו ״איגרת״, מספר לכם ברוך את אחת הפרשיות המופלאות על משפחת הראשונים בפתח-תקווה.
ר׳ יואל משה סלומון, איש התורה והמעשה, שהיה בין מייסדי פתח-תקווה ועורכו של העיתון העברי הראשון בארץ ״הלבנון״, היה גם משורר נלהב. בשירו ״שיר אדמת הקודש״ קרא לאיכרים לַעֲבוֹד אֶת אַדְמַת הָאָרֶץ, כִּי עָלָה שַׁחַר הגאולה:
עַבְדוּ, עַבְדוּ אַדְמַתְּכֶם חִרְשׁוּ וְזִרְעוּהָ.
בְּרִנָּה, בְּקוֹל שִׁיר, תִּשְׂאוּ אֲלֻמוֹתיֶהָ
עוּרוּ יְשֵׁנִים, עוּרוּ, הָקִיצוּ מִשְׁנַתְכֶם,
כְּבָר עָלָה הַשַׁחַר לְהָאִיר אֲפֵלַתְכֶם.
קוּמוּ לָעֲבוֹדָה, בָּנִים, הָקִיצוּ מִשְׁנַתְכֶם!
אֶחֱזוּ הַמַחֲרֵשָׁה, צְאוּ פִּלְחוּ אַדְמַתְכֶם!
לפני ששים ואחת שנים נפטר ר׳ יואל, אך רק עתה מתחיל מפעל חייו לקבל את משמעותו ההיסטורית הנכונה.
בשער אתם רואים את ראשוני פתח-תקווה בשובם עם ספרי התורה, אחרי הגירוש בימי מלחמת העולם הראשונה.
ראשוני פתח-תקווה בשובם עם ספרי התורה
שלכם, העורך. ז' אלול תשכ"ג
|
אשנב למערכת
קוראים יקרים
מנופשים ורעננים שבתם לספסל הלימודים ובלבבכם תקוות רבות, חלומות והמון ניחושים… מי יהיה מחנך הכיתה? ומי ילמד מקצוע זה או אחר? והעיקר, מי יהיו החברים והחברות לכיתה בשנה החדשה?
החולמים והמנחשים
גם אצלנו במערכת הכנות, פרידות וניחושים. מתכוננים לקראת השנה החדשה ״בכל הרצינות״, הן זו השנה הי״ח לעיתוננו, שנת הבגרות. נפרדים מקוראים וותיקים ומנחשים מי ימשיך להימנות על מחנות ידידינו ומי יפרוש וייהפך בוגר? מי יהיו הקוראים החדשים ומה יהיה טעמם וכו'? אך אין פנאי לשיקולים והרהורים: הזמן דוחק ויש להדביק את קצבו ולהופיע מדי שבוע אצל קהל הקוראים.
בעמוד 5 תמצאו מודעה ובה פירוט הפרסים, שיוגרלו השנה בין החותמים לשנה מראש. קראו ותיווכחו שמצדנו נעשה מאמץ עליון להרחיב את מסגרת הפרסים. גם אתם מתבקשים להושיט לנו את עזרתכם. במה אתם יכולים לעזור?
א) בחידוש החתימה לשנת תשכ״ד.
ב) בגיוס חותמים חדשים בקרב חבריכם לבית הספר והתנועה.
ג) בהושטת עזרה לפעילי אגודות הידידים בבתי הספר בארגון ההחתמה על העיתון.
— מה עליכם לעשות? בגיליון זה תמצאו טופס החתמה עם פירוט מלא על דמי החתימה והפרסים. קראו אותו בעיון, התייעצו עם הוריכם, מלאו אותו בכתב ברור, צרפו את דמי המנוי והעבירו אותו אלינו. קבענו שני מחירים השנה:
א) 19.50 ל״י, עם הספר ״ערי עולם״ כפרס.
ב) 18 ל״י, עם הספר ״תולדות גדולי הקומפוזיטורים״ כפרס.
כדי שלא תחול הפסקה במשלוח העיתון, רצוי שתחדשו את החתימה בהקדם. לאלה שלא יחדשו את החתימה לשנת תשכ״ד, נפסיק את משלוח העיתון.
אל תכזיבו ואל תתרשלו! קורא חרוץ מחדש את חתימתו מיד.
שלכם העורך י"ד אלול תשכ"ג
חברים לעט
|
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
הימים ימי הסליחות ובקשת הרחמים. ישראל, עם קדושים, קמים בלילות, כדי לבקש מאביהם שבשמים, כי ימחל להם את עוונותיהם. וחסידים מקפידים לקום בלילה, להתפלל ולהתחנן לפני הקב״ה עד אור היום, כמו שאמר דוד ע׳׳ה, ״עורה כבודי, עורה הנבל וכינור, אעירה שחר״ — אני מעיר השחר ואין השחר מעיר אותי. שעת עליית השחר, היא שעת רצון ושעת רחמים, כמו שימי אחרית השנה וראש השנה הם ימי רחמים וכפרה.
בשער אתם רואים נער המקשיב לדברי ההתעוררות שמשמיע רבה של תל־ אביב, הגר״י אונטרמן, בשעת הסליחות בבית הכנסת הגדול של תל-אביב.
*
בגיליון הקודם הסבנו את תשומת לבכם לכך, כי עליכם לחדש את החתימה על העיתון לשנת תשכ״ד. הזריזים שביניכם עשו זאת מי, אולם לא כולם עשו כמותם, על כן אנו מזכירים לכם פעם נוספת כי הזמן דוחק והפרסים הרבים מחכים לכם. מלאו את הטפסים בדייקנות והעבירו אותם בצירוף דמי החתימה למשרדנו.
שלכם העורך כ"א באלול תשכ"ג
*
|
*
|
תחביב
כרטיסי ברכה לשנה החדשה
על דוכני המוכרים תמצאו שפע של כרטיסים ; כרטיסים צבעוניים ומוזהבים, כרטיסים בצורת מברקים, שטרות וספרונים. חסרונם שהם מיוצרים במאות אלפים ולרוב נעדרים הם טעם-טוב הן מבחינת מראם והן מבחינת סגנונם.
במעט יזמה וכשרון ניתן להכין כרטיסים די-נאים בלי הוצאות גדולות, שיהיו מתאימים לכל אדם ולכל מטרה.
קנו לכם גיליון של קרטון-בריסטול והכינו לכם ממנו כרטיסים. אפשר גם להכין את הכרטיסים מבריסטול צבעוני: וורוד, צהוב או כחלחל.
עתה עליכם לערוך לעצמכם רשימה של האנשים שברצונכם לברכם. חשבו על מאווייהם, אופיים וטעמם ובהתאם לכך חברו את הברכות וקשטו אותם בפרחים, צפרים, דגים או פירות באמצעות עפרונות צבעוניים.
אנו מביאים כאן שלוש דוגמאות של כרטיסים, שניתן בקלות לציירם ע״י העתקה, אולם מוטב שתציירו בעצמכם משהו מקורי.
למי שמחכה לבשורה טובה, מתאים לצייר ציפור ובפיה כרטיס ובו ברכה מתאימה. למי שברצונכם להודות על דבר מה, מתאים צרור פרחים ,קשור בסרט ועליו הברכה. יפה לצייר שתי כפות ידיים הלוחצות זו את זו ומתחתן ברכה.
אם ברצונכם להכין כרטיסים מקוריים מאד, אתם יכולים להכין כרטיסים כפולים, הנפתחים כמו ספרון ולקשור סרט צבעוני באמצעיתם ובפנים להכניס צורה של שיק, שטר או המחאת כסף ועליה לצייר את הברכה באותיות מתאימות. אפשר להכין ברכה בצורת מגילה, הנתונה בנרתיק קטן ולמסור אותה ביד באופן אישי.
כמו כן, אפשר להכין צורה של אקורדיון, כדוגמת האלבומים הקטנים מנופי הארצות, שמוכרים לתיירים ולצייר עליה פסוקים, מתפילת הימים הנוראים, כגון: "כתבנו בספר החיים", או "תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה."
אם תחשבו תמצאו עוד הרבה רעיונות מתאימים. העיקרון הוא ברכה אישית, המביעה את היחס הקיים בין המברך לידידו.
א. ב.
במשעולי עציון 