ב"ה י"ט בניסן תש"ח
הדסה יקירתי עוז וברכות לך!
רק רגעים מספר חלפו מאז שעזבתי את העמדה והנני מנצל את האפשרות להעביר לך כמה מילים, אומרים שהיום זה ילך כבר, אך מי יודע אם הם יצאו באמת? לא אוכל בשעה שצריך ללכת לישון להתחלק אתך במחשבותיי המרובות, הלא ימים קריטיים מאוד מתקרבים, איזה משבר יפרוץ, או-או? כמובן שאנו מתכוננים למבחנים חדשים, בעיקר אולי ישמח אותך הצילום, הנה לך "בצל החרוב" במהדורה חדשה.
הנתקבלו המכתבים? שלומי טוב מלבד החרדה המתמדת לגמר ומלבד הגעגועים אליך, יומם ולילה אני חושב על חייך שם ועל חייכן כולן ועל ירושלים הלוחמת, מוזר איך חזון הפך פתאום למציאות. אני מתכונן שוב להתחיל איזה דבר חדש או להשלים איזה דבר שהתחלתי מזמן, נראה מה יהיה המצב. עוד שלוש לילות עלי לשמור והחג שוב בפתח, מתרגלים לכל עד שאין כל חידוש בזה שקרה כך. מה שלומך? חג שמח לך יקירתי והמון המון ברכות ונשיקות חמות.
שלך הכותב כמעט בתרדמה. שאול
ב"ה י"ט ניסן תש"ח
הדסה יקירתי, לוז חיי.
שוב התדפק היום מכתבך על לבי: התסכים לי? ואם אסכים, הרק בי תלוי הדבר? איך תבואי? היש עוד דרך לכאן? כה עלית שוב בסולם החברה! כלביאה קמת לריב את ריבך, אינני רשאי למנעך מזה, אך כתבי-נא לי איך את חושבת לבצע את הדבר, קשה לי לתאר איך תמצאי דרך לכאן, המותר להסתכן שוב? חשבי-נא טוב ושאלי אם הדבר אפשרי דרך רקיענו הגבוהים והמתקדרים.
כמובן ששמחים לניצחונות, אך החרדה ליום המחר אינה מרפה לרגע, אנחנו בים ואף על פי ששמחים לאלה ששוחררו על היבשה, נראה לסערה שיכולה להפתיענו.
גם פה החג עובר מהר ועוד יותר כשהנך ישן רובו של יום, עוד יומיים שמירה לי, הפעם אני מנצל כל רגע לשינה, עייפתי נורא. מזג האוויר אינו יציב וזה מפריע מאוד. פה התקבלו העיתונים כל הזמן, לא שלחתי אותם אליך, כי רציתי לדעת מה נתקבל אצלך ומה לא. הפעם אני מצרף את הסיפור שהתפרסם ביום הראשון של החג, אומרים שהוא יפה, דברים פשוטים הפכו כנראה בכל זאת להיות מקובלים. הקבלת את המכתבים? ואת זה עם היומן? אגמור כי שוב צריך כבר לצאת החוצה. שלך בכל שתחליטי, רק עשי-נא בהגיון ובזהירות, עשי ויצליח ה' את מעשיך. ברכות אין-קץ ציפורי!
חג שמח. שלך שאול
ב"ה כ"ג ניסן תש"ח
הדסה יקירתי, שבוע טוב.
רק עם חשכה נעשה פה קצת שקט (אצלכן כנראה יורים התותחים גם בחושך), זה שני ימים
הולם ראשי כהלום היריות מסביב, עתה שקט מעט ואפשר שוב לרשום איזה מכתב, אנו נתונים כעת במאמץ ממושך ואנו כה מעטים.
בצירוף תמצאי מודעה בקשר למסיבה, היא נדחתה לשנה הבאה, זאת רק מזכרת לרצון טוב, וכעת פרחי לילך, הרשתי לי להוריד רק חתיכה קטנטונת, כדי להביא לך קצת מן האביב, נדמה לי שכמעט לא יודעים כי פרח גם השנה, לדאבוני אינני יכול שלא לראותו, את הננס הפורח ובעיקר שלא לגחון לידו ולהריח את ריחו המיוחד, מי יודע אם עוד יחזיק מעמד עד שיגיע אליך? שוב העיתון לא הגיע אלינו ואינני יודע אם נתנו משהו משלי? אגב, שמעי איזה דבר פלאי קרני היום, באין ברירה ישבתי לקרוא בזמן היריות, גמרתי את ספרו של שנברג "מאז ומקדם" ולבסוף הגעתי לערימת העיתונים.
בדפדפי בחוברת "מאזנים" מצאתי בה את סיפורו של א. ברט "התחיה" ובו סיפור-מעשה שכמעט וקולע לסיפורי, אהבה בין הורים שלא נתקיימה והוגשמה ע"י הבנים.
אגב, חוטי ה"שקד במדבר" שוב החלו להעלות ניצה, כנראה שעוד לא הצלחתי לגמור אותו, הוא לא מרפה ממני ושוב אצטרך לשנס את מתני ולהמשיך. (חבל שראשי כה עייף כעת!).
השתדלי להשיג, אולי אצל ה"זקן", את החוברת "מולד" – ירחון ספרותי המוצא ע"י מפא"י (הוי, כמה אני מקנא בהם!), יש בה דברים יוצאים מן הכלל, בעיקר המאמר "משבר הסוציאליזם" לוילי הרברג, מצאתי בו הרבה דברים שאנו כואבים אותם בהיותנו במשטר הקבוצה, הוא מוכיח את סילוף כוונותיו של מרכס, בעניין הקולקטיב והפרט, בסוף הוא מגיע למסקנות קרובות ליהדות. ובכן, את רואה, קצת קראתי.
על מכתביך עניתי וכי יכולתי שלא לענותך? אך נסתר ממני איך תוכלי לבוא הנה?
טוב שתשאלי ותתענייני אם זה אפשרי ואיך? כנראה שהאש תתלבה כעת עוד יותר, עוד מבחנים רבים וקשים לפנינו ואין להניח שכבר יניחו את נשקם וייכנעו, הם ערמומיים עד מאוד, ברגע של חולשה מבקשים הפסקת האש, אך בו ברגע כבר זוממים מזימות חדשות, והצד השלישי הזה – הבריטי – השפל והמנוול, מכין כבר שוב איזו שפיכות דמים חדשה.
שלומי כרגיל בימים אלה, אין לנו להתלונן על שקט וטוב לי עת אקח את מכתביך ואקרא בהם מדי-פעם, זה העידוד היחיד שנותר לי, על כן היי-נא לי זהירה, נבונה, חזקה ובריאה. ישמור עליכן ה' וגם לנו ישים-נא לב, ליל מנוחה ושבוע טוב!
שלך שאול
במשעולי עציון 