ב"ה כ"ד בניסן תש"ח
הדסה יקירתי.
הבוקר הגיע מכתבך מיום רביעי שעבר, בו את שוב מצטדקת על מיעוט כתיבתך, אני מבין שחוסר המגע בשל העדרם של מכתבי גורם לכך, ששוב תשאלי בקצת מוסר-כליות: מה לכתוב לך? אין דבר, אני מבין זאת וגם מתחיל להתרגל שלא לכתוב בגלל אותו הדבר. שוב הייתה היום תזמורת (אף מילה על כך לחברות!), ב"ה ששוב בלי נפגעים.
אשליה ה1א לחשוב ש"המלך" יהיה כביבול אדיב כלפינו, לא! המלך הזה ערבי כמוהם ובעיקר חייליו, זה אותו סוג; עבדים שכירים שהיכרנום עד עתה, ההבדל הוא רק בציודם ובאימונם החדישים, ימים מספר חרדנו לגורל הגליל, זה באמת היה מבחן, אין לחשוב שכאן יעבור בלי זה, אך יש להתרגל לכך ויש גם אולי לברך על כך, רק המפנה של הצד השלישי מדאיג מאוד, מי יודע איזו מזימה מסתתרת שוב תחת התירוץ הרשמי? יכול להיות שידאגו, כי הרבה דם ישפך, כדי שבסוף יעשו ביננו שלום כאופוטרופסים שלנו. שלומי טוב, כמובן שבשעת ההרעשה זה מותח, אני יושב כאשר נותנים (תרתי משמע: שתותחיהם שותקים ונותנים לחיות בשקט) וכותב קצת.
אגב, יש עוד שיבושים בסיפור ששלחתי אליך, נו, מה דעתך בעניין ההדפסה? ובכלל? שורה של מכתבים שלי בדרך ואני חרד לכמה מהם ביותר, באחד היה היומן וקורות חיי, הנתקבלו? אחד עם הסיפור ואחד עם צילום, בכמה מהם היו גם עיתונים.
מי יודע מתי שוב תפתח הדרך? ולכן גם החשק לכתוב רפה במקצת, אמנם, אני מדרבן את עצמי לא להיגרר למצב-רוח אדיש וממשיך לכתוב לך כרגיל, הפעם אני שולח לך סוף-סוף את הצילום המובטח מביצור הבניין, חבל שיש בו פגמים.
את המכתב מ"הצופה" עוד לא קבלתי, אני מתחיל לכעוס עליהם קצת, יכול להיות שהתרגלו כבר לא לשלם, אם זה לא יגיע בעוד יום יומיים יקבלו מנה הגונה, בינתיים הלווי לך איזו הלוואה קטנה, כדי שתוכלי להמשיך בלימודים? מה שלומך? העוד קר? היש לך גם בגדים קלים אתך? קבלתי דרישה שלום ממקווה ישראל ע"י ראובן, הוא היה שם בחג, כנראה שעכשיו שם שקט אחרי שפינו את יאזור הארורה.
היי לי ברוכה. שקט הערב אולם הרעש בחדר – גדול (ה"אחראי" לשמירה בא לסדר איזה עניין עם אברהם, כמובן שמירה). כה מעטים הננו, ריבונו של עולם! כפר עציון "הגדולה" כה מעטים "חמוריך" ועולך בל ישוער! נו, כבר ספרתי לך הרבה שלא שייך לכאן.
בברכת שלום ואהבה שאול
ב"ה כ"ו בניסן תש"ח
הדסה יקירתי שלום.
היום קבלתי שלושה ממכתביך, אחד יקר לי עם הערותיך לסיפור, הבוקר כתבתי לך מספר מילים, כדי שלא תדאגי, עד עכשיו שקט, מדאיג רק העניין עם היומן שלא הגיע אליך, לפי שרשום אצלי, זה צריך היה להיות בערך עם מכתב מספר 18, המעטפה הייתה גדולה, עבה וורודה, אולי החרימו את זה? עוד נראה, באם זה נשאר בתל אביב, בצנזורה, אצטרך לדרוש מחנוך שישיגו. אני מתאר לי כמה דאגתן אתמול, ניסים קורים עוד וגם גבורה ישנה, מתחשלים באש ולא מפחדים מכדורים, כמו תחת ברד, הולכים ומגיעים איכשהו, ברוך השם בעד זה, כבר שוב כתבתי שלטים שחורים וחשבתי קצת לנוח והנה מודיעים לי שאינני יכול עוד ללכת לנוח קצת, ובכן סלחי-נא גם הפעם על הקיצור. תבדקי-נא את עניין היומן.
שלך באלפי נימים. שאול
ב"ה כ"ז בניסן תש"ח
הדסה יקירתי שלום רב.
שגרתי לך שני מכתבים קצרים, בהם העברתי פריסת שלום ראשונה אחרי הקרב [קרב כ"ה בניסן], כעת אפשר כבר לסכם את מה שהיה פה, הייתה זאת התקפה קשה ואכן ידענו שתבוא, גילויי גבורה, מסירות נפש והקרבה היו פה למכביר, מול התותחים עמדנו, אל מול תותחי בווין.
מאנשי הקבוצה נפצעו רק דב קנוהל ויעקב שיפמן, יש להם שברים, יעקב נמצא אצל חנוך [בת"א] ודב כנראה גם כן יגיע אליו, שוב ניסים ניסים, שוב יש להודות ולהלל ושוב יש להתבצר ולהתחפר טוב – עוד יותר טוב!
זה הכל מה שאפשר להגיד, חנוך אולי יבוא ונשמע מה בפיו, עייפנו נורא, היום שוב ירדנו לאבו-ריש והשלמנו את קבר הקרבנות הרעננים, תיקננו את קברי הקודמים וניכשנו מעט את העשב, זה היום המקום המעובד ביותר פה.
שלומי טוב, אך נס הוא שכעת אני יושב וכותב מכתב, כמובן שכל תכניות הכתיבה שוב נפסקו, נשמעות כבר התגובות הראשונות ליום הניסיונות הקשה. הראית את העיתון של יום האחרון של החג? ההיה בו משהו? מעודד באמת שמתגעגעים אחרי ומבקשים את כתביי. נדמה לי שאת יכולה להיות מרוצה שלקחתי את עצמי בידיים והתחלתי לערוך ולגמור את מה שאפשר. את הגיליונות לא קבלתי, עם היומן באמת מדאיג קצת, חבל בעיקר על הרשימות משיחותיי עם סופרים אחדים, דברים חשובים ויקרים עד מאוד, מ"הצופה" לא קבלתי עוד תשובה, אני מחכה על כן גם עם משלוח הסיפור, יחכו קצת אם אינם יודעים לסלק את השכר, יותר מדי קל בא להם החומר ממני, נקווה שבכל זאת ישלחו את המגיע בקרוב, ואת עשי-נא כפי שיקוליך והשאילי לך את הסכום הנחוץ לך לשכר הלימוד. הקבלת את הצילומים? מה שלום הזקן?
דרשי בשלומם של שולמית, שושנה וגם של יהודה, האם יוצא לך לדבר אתם?
שלך העייף והנכסף . שאול
במשעולי עציון 