בעיתוני "הצופה לילדים" כתבות החתומות א.ב.
אלה ראשי תיבות של השם אהרון בינדר
שמו הספרותי של שאול רז.
קוראים יקרים,
חכמינו ז״ל אמרו:
״מי שיוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים צריך לברך את ה׳ על "שלא חסר בעולמו דבר וברא בו בריות טובות ואילנות טובים להנות בהם בני אדם״.
ואכן מלבלבים כבר העצים ומתכסים בפרחים ועלינו להודות לה׳ על שנת הברכה שהביא לארצנו ברוותו אותה מים עד בלי-די.
גם בחיינו הדתיים לאומיים החל האביב – ד׳ בניסן תשכ׳׳ד ירשם כיום גדול במערכה של היהדות הדתית במדינתנו. היום ייבחרו מחדש רבנים ראשיים לישראל ולמוסד הרבנות הראשית תוחזר עטרתה המפוארת שלפנים, עת כהנו במשרה הרמה הרבנים: קוק, עוזיאל והרצוג זצ"ל.
★
בהתקרב חג הפסח בדקתי את התיקים ובביעור ״החמץ״, מצאתי כמה מכתבים שראוי כי נביאם לידיעת כולכם. תמר שרלו מהרצליה כותבת: עורך נכבד! שמחתי מאד בקבלי את החוברות של שנת תשכ״ג כרוכות בכריכה נאה. נעים לי להתבונן ולהיזכר בכל המדורים המעניינים של השנה שעברה. וכשאני מתבוננת בו, רואה אני שחל שנוי בולט בין החוברות וכי העיתון השתנה לטובה. ביחוד מעניינים סיפוריה של גורית, ״מחופי גולתה לחו־ לתה״ והיא מתאימה את הפרקים לסדר היום. מדוע אינכם ממשיכים להדפיס את ״סיפורי המרתף העזוב׳׳?!
שרה אדלר ממושב ״נחלים״ כותבת: אני מעריכה אתכם על עריכת עיתוננו ״הצופה לילדים׳׳. ״מחופי גולתה לחולתה״, מאוד מעניין ומלמד. ״הפודל הלבן׳׳, היה קצת משעמם, אבל העריכה של הסיפור הייתה יפה.
מלכה קופלוביץ מחולון כותבת: רב תודות לכם על המדורים הנאים והמרשימים שעורכים אתם בעיתוננו ״הצופה לילדים״. כל המדורים מעניינים ומרשימים כאחד. אני מצפה בכיליון עיניים ליום בו יגיע ״הצופה לילדים״ לידי, ואז אוכל לעיין בחומר המעניין שניתן בעתון. אני מקווה כי תמשיכו בהצלחה וכי עוד ילדים רבים יצטרפו להימנות בין קוראי העיתון.
גם אנו מקווים.
שלכם העורך ד' בניסן תשכ"ד
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
בליל הסדר אנו משבחים ומהללים את הקב״ה על אשר הוציאנו ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ולא נתן לנו להיטמע בין המצרים. הקב״ה חשב את הקץ ומראש הטיל עלינו תפקיד נשגב ומיוחד בעולם – להיות עם התורה, עם בני-חורין. התורה היא מקור החכמה והדעת המלמדת אותנו – כיצד למלא את שליחותנו זו בחיים. בכל דור ודור ניסו שונאנו להפריד בינינו לבין התורה: גזרו גזירות, העלילו עלילות — גזלו מאבותינו את חירותם ואת זכותם לקיים את מצוות התורה כרצונם.
כשאנו עורכים את הסדר אנו סוקרים את עברנו מאברהם אבינו ומעלים בזיכרוננו את מיליוני היהודים שעונו ע״י הגויים בעבר ואת אלה המתענים בימינו, בלי אפשרות לקיים את חג הפסח כהלכתו. אנו מסבים לשולחן וקוראים את ההגדה ושואלים : מדוע קרה לנו כל זאת ? מדוע ניפלינו משאר העמים? והתשובה היא עתיקה: זה רצונו של הבורא. הוא מסר אותנו לידי המצרים והציל אותנו מידם, כדי להביאנו להר סיני ולתת לנו את תורתו.
★
חסידים מספרים, כאשר הגיע ר׳ לוי יצחק מברדיטשוב לבן הרביעי, היה אומר:
״שאינו יודע לשאול״, הרי זה אני, לוי יצחק מברדיטשוב, איני יודע לשאלו, ריבונו של עולם, (אילו ידעתי – כלום ימלאני לבי? האיך אהין לשאול אותך, על מה בא עלינו כל זה, מדוע אנו נרדפים על צווארנו מגלות לגלות, מפני מה רשאים שונאינו לענותינו כל כך?
ריבונו של עולם איני מבקש ממך שתהא מגלה לי את תעלומות דרכך, קצרה בינתי, אבל פתח-נא ואמור לי: הדברים שמתרחשים עתה, מה כוונתם ? מה הם דורשים ממני ? מה אתה ריבונו של עולם מודיע לי בזה ? עז רצוני לידע מפני מה אני סובל, אלא אם אני סובל למען שמך.״
★
בגיליון שלפניכם יש הרבה שאלות והרבה תשובות הנובעות מהדברים שמתרחשים לעינינו. המאורע החשוב ביותר הוא – בחירתם של הרבנים הראשיים. בפסח זה נוכל לשיר שירה חדשה על גאולתנו ופדות נפשנו ונודה לה׳ על חסדיו.
★
הגיליון הבא יופיע אי״ה ביום שלישי, כ״ה בניסן תשכ״ד (7.4.64).
פסח שמח וכשר!
שלכם העורך י"א בניסן תשכ"ד
כדאי לדעת
ואשיבה שופטיך כבראשונה
השבוע נבחרה המועצה החמישית של הרבנות הראשית, שנוסדה לפני 43 שנה בירושלים. עם סיום הרכבו של גוף הבוחר, המורכב מנציגי שר הדתות, הרבנות הראשית, המועצות האזוריות ורשויות העירוניות, נערכו הבחירות בהתאם לחוק, שנתקבל בכנסת. הבחירות עצמן היו קצרות ומהירות, אך לא כן הכנותיהן, שהיו מלוות קשיים רבים. מעתה יכהנו שוב שני רבנים ראשיים, אחד ספרדי ואחד אשכנזי: הגרא״י אונטרמן והגר״י נסים.
הרבנות הראשית, המוסד התורני וההלכתי העליון
עד לפני מלחמת העולם הראשונה שלטו בארץ התורכים והם גם קבעו את סדרי בחירות הרבנים בקרב העדות השונות בירושלים, שלכל אחת מהן היה רב משלה. בתום מלחמת העולם הראשונה ומתן הצהרת בלפור, על הקמתו של הבית הלאומי, הוקם בירושלים לראשונה משרד רבנות מאוחד, שהיה מורכב מ-4 רבנים אשכנזים ו-4 רבנים ספרדים. כדי להתגבר על הקשיים והמריבות הבין-עדתיות, החליטו פרנסי הקהילה, להזמין לירושלים את הרב קוק זצ״ל, שישב אותו זמן בלונדון.
בהתייעצויות, שנערכו עם בואו לארץ, הביע הרב זצ״ל את דעתו, כי יש לכונן את הרבנות על בסיס כל-ארצי והוא נטל על עצמו את היזמה להגשים את חלום תחייתה של התחיקה התורנית ולהרים את קרן ההוראה גם בין יהודי התפוצות. ברוח חזונו ראה ברבנות הראשית, שלב מוקדם להקמתה של הסנהדרין בימים יבואו.
וכך ניסח את עמדתו באחת הישיבות, שדנה בעתידה של הרבנות.
הרב אברהם יצחק הכהן קוק
ואשיבה שופטיך כבראשונה
״הסדרים היפים וכל החיצוניות הסיסטימטית של הנהלת המשפט, צריכים לתפוס מקום גם בבתי הדין המקוריים שלנו. יכולים וצריכים אנו לתקן כמה תקנות מועילות על-פי הרשות שניתנה לרבני ישראל ושופטיו בהסכמת התורה.
צריך להתכונן לשעה הגדולה כאשר הארץ תשוב להיות שלנו — ומשום זה דרושה לנו רבנות ראשית אחת, שתכשיר מעכשיו את הלבבות ותכניס סדרים במשפטנו, עד שנזכה ונוכל לגשם בפועל את ההבטחה האלוקית של ״ואשיבה שופטיך כבראשונה״.
מועצת הרבנות הראשית בעת דיוניה ב"היכל שלמה" בירושלים
הקמת הרבנות
בניין חיי האומה לדורות
אחרי הכנות ממושכות ומדוקדקות נתכנסה בי״ב באדר תרפ״ט, אספת היסוד לרבנות הראשית, בה נבחרו הרבנים: קוק ויעקב מאיר, כרבנים הראשיים לא״י.
בנאום שנשא הרב קוק זצ"ל ב"חורבת יהודה החסיד״, בירושלים העתיקה, אחרי בחירתו, קרא לתקן את סדרי הושבת השופטים.
״אנחנו נקראים — אמר הרב — לבנות את בניין האומה — לנטוע נטיעת חיים, שתישא פירות לחיי עמנו לדורות. סדרי הושבת השופטים על פי התורה, כוללים את הפקוח על כל סדרי הדת, שיהיו מאורגנים ומסוימים בצורה לאומית קבועה, כוללת כל האומה, שיהיה צביון לאומי לתורת ישראל, כי באופן כזה יבנה בית ישראל על אדמתו, כחטיבה איתנה ומצוינת״.
בתקופת כהונתו של הרב קוק זצ״ל לא נערכו בחירות לרבנות הראשית. אחרי פטירתו ופטירת הרב יעקב מאיר, נבחרו לתפקיד הרם הגאון ר׳ יצחק אייזיק הלוי הרצוג והרב בן־ציון מאיר חי עוזיאל זצ׳׳ל. בשנת תש״ו, בתום תקופת כהונתם, נבחרו הרב הרצוג והרב עוזיאל לתקופה נוספת.
אחרי פטירתו של הרב עוזיאל, נבחר כרב ספרדי ראשי הגר״י נסים, המכהן בתפקידו עד היום.
הרבנות הראשית, סמכות הלכתית גם ליהודי התפוצות
מאמציו של הרב קוק זצ״ל להחיות את סדרי המשפט העברי נשאו פרי והרבנות הראשית לא״י, הפכה במרוצת השנים למוסד הפוסק והמורה הלכה למרבית יהודי הגולה.
הרבנות הצליחה להקים מוסדות המפקחים על קיום פסקיה, וביררה הלכות הנוגעות לעבודות האדמה בשנת השמיטה, הורתה דרכים להפצת לימוד התורה בין שכבות עם רחבות, פיתחה רשת ענפה של בתי דין רבניים וערכה מחקרים בתחיקת דיני האישות. עם הקמת המדינה, הפכה הרבנות הראשית למוסד ממלכתי מוכר, שהוראותיה מחייבים את כל אזרחי המדינה.
ליד הרבנות הראשית קיים בית הדין הגדול לערעורים, שכנשיאיו מכהנים הרבנים הראשיים. כן קיימת מחלקה ארצית לכשרות. הרבנות הראשית מפקחת על מינוי הרבנים והדיינים ברחבי הארץ ועל הכשרת השוחטים, המוהלים וסופרי סת״ם.
במשך 43 שנות קיומה, הפכה הרבנות למוסד הדתי וההלכתי העליון לתושבי מדינת ישראל והתפוצות.
א. ב.
אשנב למערכת
קוראים יקרים
״השלג יורד בינתיים באטיות ובכבדות, הכפור מצייר פרחים נפלאים על זגוגיות החלונות. אני חולמת על מזחלה המתחלקת על הקרח. אני חולמת על חרות דרור – האהיה חופשית שוב?״ מרים ברג, כאנה פרנק, רשמה כמעט יום-יום את רחשיה ותצפיותיה במחברתה ויומנה מגיטו וורשה, שאנו מתחילים לפרסמו בגיליון זה, משמש תעודה היסטורית נאמנה. בעזרת רשימותיה, של מרים הקטנה, ניתן לכם לעקוב אחרי תהליך הקמת הגיטאות והשמדת ששת המיליונים מבני עמנו.
אי-שם מאחורי מסך הברזל, יושבים גם היום נערים ונערות ורושמים ביומניהם: ״השלג יורד באטיות ובכבדות, הכפור מצייר פרחים נפלאים… אנו חולמים על חרות ודרור, על חיים בין יהודים במדינת ישראל…״
ועלינו, שזכינו לחיות במדינתנו העצמאית, מוטלת החובה לזכור את הילדים ואת הילדות, את האבות והאמהות, שהושמדו ע״י הנאצים ימ״ש ברחבי אירופה ואת אלה הכבולים עדיין בברית המועצות, בלי יכולת להתאחד עמנו ולחיות כיהודים בני חורין.
★
במשפט, שהתנהל בירושלים נגד הצורר הנאצי אדולף אייכמן, העיד הצלם הנריק רוס מלודז׳. עדותו הייתה ממין מיוחד — הוא הציג בפני בית הדין שורה של תצלומים שצלם בגיטו. התמונה המודפסת בשער היא אחת ממאות שצורפו לכתב האשמה במשפט אייכמן. בתמונה אתם רואים ילדים שהופרדו מהוריהם לפני הסעתם להשמדה. בצד האחד הילדים, בשני האמהות, וגדר ברזל מפרידה ביניהם.
לא יכול להיות תאור מזעזע יותר של הטרגדיה שפקדה את עמנו בדור הזה מהמראה שנקלט ע״י עין המצלמה.
*
מרים ברג, מתארת את הפרחים שמצייר הכפור על זגוגיות החלונות – פרחים קרים וקפואים, פרחי-מות וחדלון. בסיפורה של נעמי גוטקינד, מתואר דו-שיח בין פרחי-נייר מלאכותיים, לבין הפרחים האמיתיים. בוויכוח המתנהל בין הכלנית לפרחיי הנייר על הזיכרונות כלולי משל ומוסר השכל, נוסף על משמעותו הפשוטה. כל אלה השוללים את העבר ומנתקים את עצמם ממקורם ההיסטורי, דומים לפרחי הנייר המלאכותיים, שאין להם חיים. עם ישראל הוא עם היסטורי ותולדותיו חתומים בחותם קידוש-השם. השואה הייתה חוליה אחרונה בשרשרת המבחנים שהקב״ה בחן בהם את עמנו.
עלינו ללמוד את העבר על כל גילוייו ומוראותיו, כדי שנהיה ראויים להיות ממשיכיהם של אבותינו, שהלכו לכבשנים ושירת ״אני מאמין" על שפתותיהם.
הם רצחו אותנו
ציור – לאה גרונדיג
שלכם העורך כ"ה בניסן תשכ"ד
|
גבורתם הנפשית של נערים יהודיים באושוויץ
ילדים
יצירתו של מ. סטובירסקי
כמיליון ילדים יהודיים השמידו הנאצים הצוררים במחנות ההשמדה, בימי מלחמת העולם השנייה. החודש נגולו סיפורים על – גבורת נערים יהודיים במחנה המוות אושוויץ, במשפט פושעי המלחמה המתנהל בפראנקפורט.
ד״ר פריש וולקן, רופא יהודי מווינה, סיפר על קצם המר של 90 ילדים שהובלו לתאי הגזים.
עוד תבואו על עונשכם!
בראש הקבוצה עמד נער יהודי בן 14. הוא אמר להם: ״אל תבכו. הרי ראיתם כיצד הם רצחו את הוריכם. עתה הגיעה שעתכם, אך כולנו נפגש שוב בגן-עדן״. לאחר מכן פנה הנער אל אנשי הס. ס. ואמר להם: "אך אתם, אל תשלו עצמכם שלא תבואו על עונשכם על מעשיכם״.
הנער הוכה – אמר ד״ר וולקן, אך הוא אמר מה שהיה עליו לומר.
העד אמר, כי 30 אסירים יהודיים הושמדו בתאי הגאזים באושוויץ ב־19 לספטמבר 1944. ״לשם חגיגת ראש השנה היהודי״.
העד ציטט דברי שני נערים יהודים נוספים. ״איני מפחד. הכל כה איום שאין לתאר שינוי, אלא לטובה״, אמר אחד הנערים העצורים במחנה ההשמדה, שם מצאו את מותם בין 3 ל־4 מיליון יהודים ואחרים.
אחרי הסלקציה מובלים הילדים היהודיים לתאי הגזים
רכשתי לי ידיעות רבות אך חבל שלא אוכל להוסיף עליהן
נער אחר, בן 9, אמר לרופא: ״אני יודע כי רכשתי לי ידיעות רבות, אך לא אוכל להוסיף עליהם — וזהו דבר עצוב״.
הרוצחים מתעללים בילד יהודי
בתארו את תולדותיו, מאז הגיע למחנה ב־1943, אמר העד, כי בכניסה למחנה ההשמדה היה שער ועליו הכתבה ״העבודה משחררת״. בצד שמאל נשמעה מוסיקה. הייתה זו תזמורת המחנה שהתאמנה. ״לא ידענו כי אנו נכנסים אל הגיהינום. הכל נראה כה רגוע״.
״חלק גדול של האסירים לא יכול היה לעמוד משלשה עד 4 שבועות במחלקת ההסגר, כאשר תהליך הדילול באמצעות מוות היה איטי מדי, הכו באסירים עד שנפחו נשמותיהם.״
הסלקציה הממיתה
אלה שעמדו במבחן הרעב והעינויים הובאו לפני רופא המחנה. כל אחד מהאסירים היה נאלץ להופיע עירום והרופא החליט בתנועת יד, מי לחיים ומי למוות. בקיץ 1944 הופסקה ה״סלקציה״ של קורבנות תאי הגזים, כאשר החלו להגיע המשלוחים הגדולים של יהודי הונגריה להשמדה מיידית. ״סוכנות הנסיעות של אייכמן, החלה שוב לעבוד״. אמר ד״ר וולקן.
באותו זמן גדל מספר הקורבנות במידה כזו, שהמשרפות לא הצליחו לשרוף את כולן. אלפי גופות נשרפו בערימות בשדה הפתוח, ״בלילה היו השמיים אדומים כדם ואם הרוח נשבה מכיוון המשרפות הרחנו את סירחון הבשר החרוך במחנה״. ד״ר וולקן המשיך לתאר: כיצד ניצלו הנאצים את גופות המתים, שערות הנשים – שמשו למילוי מזרונים, שיני זהב – הוצאו מפיות המתים וצוות של רופאים גניקולוגים חיפשו אחר אבנים יקרות במקומות נסתרים.
הוא סיפר כיצד אשה, אשר ידעה מה עומד להתרחש, תפסה אקדוחו של קצין והרגה אותו, היא פצעה כמה אנשי ס.ס. נוספים, לפני שהצליחו להתגבר עליה ולדחוף אותה אל תא הגזים.
א.ב.
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
שלושים שנה חלפו מאז הגיעה אניית המעפילים הראשונה, ביולי 1934, אל חופי הארץ. ב־136 אניות וספינות רעועות השיטו בחורי ישראל, בעזרת ספנים ידידים, למעלה ממאה ועשרים אלף מעפילים, מארצות הגולה והורידום בחופי המולדת. הייתה זו מלחמה ימית עקובה תלאות וייסורים, קרבנות אדם וקרבנות דמים, שנהלה אומתנו הקטנה נגד האימפריה הבריטית, אשר סגרה את שערי הארץ בפני ניצולי הגרדום הנאצי. קורות הקרב הימי הבלתי שווה הזה, הם אפופיית הגבורה של דורנו. הספינות שניהלו מלחמה עקשנית בימים, הכשירו את העם למלחמת העצמאות ולמאבק על הקמתה וקיומה של המדינה.
כדי להכניסכם לאווירת הימים ההם, כשכל אדם ביישוב חרד וציפה לבוא הספינות, נביא לפניכם קטע מתוך ״נאום תשובה לרב-חובלים איטלקי אחר ליל הורדה״ לנתן אלתרמן.
…עַל הֵצִי הַלָזֶה,
הָאָפוֹר, הַקָטָן,
יְסֻפַּר עוֹד בְּשִּׁיר וְרוֹמַנִים.
יִתָּכֵן כִּי בְּךָ, קַפִּיטַן, קַפִּיטַן,
יְקַנְאוּ עוֹד הַרְבֵּה קַפִּיטַנִים.
אֶת עֲמַל בַּחוּרֵינוּ סוֹד-לֵיל יַעֲטוֹף,
אַך עָלָיו נְבָרֵךְ כְּעַל לֶחֶם.
הֵן רָאִיתָ כֵּיצַד מִסְפִינוֹת אֶל הַחוֹף הֵם נוֹשְׂאִים אֶת עַמָם עָלַי שָׁכֶם.
לְחַיֵי זֶה הַלַיְלָה הַקַר וְאֵיתָן! לְחַיֵי הַסִכּוּן וְהַפֶּרֶך!
לְחַיֵי הַסְפִינוֹת הַקְטַנוֹת, קַפִּיטַן! לְחַיֵי הַסְפִינוֹת שֶׁבַּדֶרֶך!
וּלְחַיֵי בַּחוּרִים שֶׁקִבְּלוּ הַפִּקוּד וּבָאוֹפֶל כִּוְנוּ אֶת הַשַׁיִט,
לַמוֹעֵד הַנָכוֹן, לַמָקוֹם הַיָעוּד, בְּלִי מַצְפַּן וּמַפָּה, בְּלֵיל צַיִד.
גַם בָּהֶם יְסֻפַּר עוֹד סִפּוּר מְסֻיָם,
כִּי רוֹאִים גַלֵי-יָם וְרָקִיע
אֵיך עוֹמְדִים הֵם בִּקֶרֶב-טְרָפַלְגַר שֶׁל הָעָם עַל סְפִינָה בּוֹדְדָה – שֶׁתַּבְקִיעַ!"
בסדרה ״הספינות שבדרך״, נגולל לפניכם את קורות ההעפלה מהספינה הקטנה ״וולוס״ עד האניות הגדולות: "סטרומה", "פטריה" ו"יציאת אירופה", שבזמנו הסעירו את דעת הקהל העולמית ועוררו אהדה ותמיכה במאבק היישוב היהודי לפתיחת שערי הארץ ולביטול גזירות הספר הלבן.
*
בה׳ אייר ימלאו 16 שנה למדינתנו הצעירה וראוי כי נספר גם על הבחורים שהקריבו את חייהם למען תקומתה, על הקרבות והמבחנים שעודם לפניני. כהשלמה לסדרה ״קרבות העצמאות״, בה סקרנו את שלבי המלחמה, אנו מביאים לכם הפעם תיאור הקרב האחרון בכפר־עציון ופרטים על עמידת הגבורה של חברינו מכפר דרום. כידוע לכם נשארו חלקים מהארץ בידי האויב, בתוכם: גוש עציון, כפר דרום, נוה יעקב, עטרות, נהרים והערים הקדושות: חברון, בית־לחם, וירושלים העתיקה.
בחג העצמאות נעלה את זכרם של החיילים והלוחמים שנפלו בשדה הקרב ונתפלל לד׳, כי יפר את מזימות שונאינו, יעורר בנו את רוח המסירות והאחווה של ימי ההעפלה, וידריכנו בעצה טובה לבצר את עצמאותנו ויקבץ את נפוצותינו מבין הגויים.
חג שמח, לגאולה שלמה!
שלכם העורך ב' באייר תשכ"ד
״מ ל כ ה נ פ ל ה !"
מראה כללי של כפר עציון שנפל בידי הלגיון הערבי בד' באייר תש"ח
מטילי פלדה ירדו במאונך כאבני ברד שחורות והכו בקרקע הסלעית בהתיזן נתז מלובן ופוצע, ובמאוזן טסו בחלל פגזים שרקניים וקלעי כדורים נחושתיים. הלכו זרמי התופת מלמעלה למטה ומאופק לאופק וצלבו את הכפר במדקרות האש. אדירי היקום התגוששו על ההר, אראלים עם מצוקים, נושאי החושך והחידלון עם שומרי האור והברכה.
מתוך שוחות ההגנה נשלחו מבטים מפללים ובמטה הבהיל יעקב את מברקי האזעקה:
הושיטו עזרה! התקשרו עם הצלב! המשוריינים מתקרבים לשער!
עוד לפני עלות השחר חידש האויב את התקפתו על הכפר.
רכב האויב נערך שוב ושוב אל מול השער ונע מהאלון הגדול לשדה התעופה. התותחים והמרגמות חידשו את הרעשותיהם בקצב מזורז ונתנו חיפוי לרגלים, שהסתננו במשך הלילה עד לגדר. האויב ניסה להסתער מכל הכיוונים ללא היסוס והתקדם עד שהמגינים פתחו באש. חברון התרוקנה מבניה ה״אצילים״, שמיהרו לשדה הקרב לעזור לצבא עבדאללה, הנכשל והעייף. מירושלים הוצאו יחידות רעננות של הלגיון ויחד עם כוחות שריון מוגברים התקדמו לגוש המוקף והמוכה. מכוניות נסעו הלוך ושוב והובילו פצועים ותחמושת.
מתוך המרתף שבכפר שודר אותו הבוקר השידור האחרון לילדים ולאמהות בירושלים. יעקב, מפקד המקום, דיבר כמעבר לפרגוד, ממרחקי העתים:
״אני יודע שאתם במצב קשה. נקוה שתחזיקו מעמד — רוחנו איתנה. להתראות!".
בשדה הקרב התנהלה מערכה קשה ואכזרית, המשוריינים הסתערו בעקשנות בכיוון השער ונכנסו בקרב עם גבעת הסלעים. שעות רבות התנהל הקרב ואש המוּצב הייתה יעילה מאד.
בשעות הצהרים הופיע הפרימוס המצופה מעל שדה המערכה — נקודה שחורה המעוררת תקוות. ״שיפציץ כבר! שיפציץ!", התפללו המגינים.
ותוך ההרעשה והיריות נהל הפרימוס שיחה עם עין צורים.
– נשר אחד, נשר אחד, כאן נשר שתים. הכינוּ ציפורים נוספות למשלוח, עבור!
– נשר שתים. נשר שתים, כאן נשר אחד. ציפורים נוספות מוכנות למשלוח. תבוא ציפור שעוד לא הייתה כמוה, עם הרבה ציפורנים. עבור.
רוכב אופנוע, שחור, עבר בין עמדות האויב ומסר פקודה להתקפה מחודשת. מחנות גדולים של אנשי כנופיות החלו לזרום דרך אבו-ריש ועמק-הברכה והרעשה מחודשת של הרכב התחילה על הכפר. לאנשי משואות בגבעת הסלעים אזלה התחמושת והם נאלצו לסגת מהמוצב. שריוני הלגיון התקדמו במהירות הבזק בכיוון לשער, מאחר שהמכשול האחרון בדרכם הוסר. כשקרבו לשער הופעל המטול, אך הוא לא פעל, בקבוקי מולוטוב נזרקו על המשוריין הראשון והכריחוהו לסגת מהשער. הטור חזר למקום ההערכות. מיד נשלח טור מוגבר אחר אשר הצליח, על ידי פגיעה של תותח, לפרוץ את השער ולחדור לנקודה. מול הטור הפורץ עמדו המגינים בשארית תחמושתם. עמדות נטשו ונתפסו מחדש ונחשול הערבים גבר וחזק. הבית הראשון נתפס והעמדה שותקה. במרתף נופצו המשדרים והמברקים הועלו באש. כל אחד התכונן לקרב פנים אל פנים עם האויב.
ענדק! צרחו הפורעים ומהומת הקרב התחוללה. המשוריינים פתחו באש לתוך לב הנקודה ובחצר — שפך דמים. מגינים נאבקו עם אנשי כנופיות, כשאלה יורים בהם מטווח קרוב. חללים ופצועים נערמו יחדיו וזעקותיהם האיומות מלאו את חלל העולם. קילוחי דמים פרצו מבין הערמות וזרמו לתעלות. זעקות האנוסות נשמעו מתוך המנזר ואנקות המעונים מתוך המרתף. ידיים פצועות עוד שלפו אקדחים ורובים מתוך חלונות המפקדה לעבר ההמון החוגג את נקמתו. דם ואש ונשמות פורחות. גופות חרוכות מתבוססות בדמיהם, חמרים, חמרים. רק חברים אחדים הצליחו להימלט ממקום ההריגה ובכוחות אחרונים ניסו להינצל מידי האויב. קולות נפץ עזים, יללות איומות, ההר זעק מתוך ייסוריו. מגינים טפסו על עצים, הסתתרו בין סלעים וקפצו מעל גדרות: להימלט! להגיע, לספר ולבכות…
אחרי הזעקות השתררה דממה אטומה בסביבה. דממת תהומות אפלים. לתוך המקלט ירדו לוחמים מלוכלכים בדם וזיעה, קרועים ובלואים: ״אזלו לנו הכדורים, הטור פרץ לשער״ — ספרו.
— מכוניות יוצאות מהכפר ועולות לאוכף! תנועה גדולה בכביש ! — הודיע הצופה שעל הבריכה. כולם שתקו כסלעים והקשיבו להודעותיו של הצופה. רק איזה אנחות וגניחות נתמלטו מפיהם והעמיקו את התעלומה.
היום העריב והדממה נמשכה, רק אי שם בחדר האלחוט שודרה תשדורת עצובה:
"מלכה נפלה !"
סביב עטה הלילה על רוכסי ההרים, כוכבים יגעים מלראות את החורבן נצנצו במרום, רוח קלילה הפיחה את אש הלהבות וכפורפורית מלכות האדימו האופקים :
מלכה נפלה!
שאול רז
מתוך ״ההר הקדוש׳׳
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
השירים המושרים בליל ההדלקה במירון מספרים בשבחו של ר׳ עקיבא ובשבחו של תלמידו ר׳ שמעון בר-יוחאי. שניהם הצטיינו בהתמסרותם ללימוד התורה וקיימו את מצוותיה עד כלות נשמתם והפכו לנו סמל לחיי קידוש השם, שהם מהותם של חיי ישראל בכל הדורות.
האגדה מספרת, כי מרבית צבאו של בר-כוכבא היה מורכב מתלמידיו של ר׳ עקיבא, שהיו בני תורה ושוחרי חירות. מפני שלא נהגו כבוד איש בחברו, נכשל המרד ומגפה נוראה פרצה בתוכם. בל״ג בעומר פסקה המגפה ולזכר הצלת בני התורה וניצחונותיהם אנו מעלים את אש המדורות.
גם בימינו מותנה ביטחוננו בגבורת הנפש של בני ישראל המקריבים עצמם על קיום התורה ושלום העם והארץ.
★
המרד שפרץ בימי בר-כוכבא דוכא באכזריות על ידי הרומאים. למעלה מאלף כפרים וחמשים מבצרים נחרבו ורבבות מבני עמנו הוגרו לטבח. הרומאים לא רק רצחו ובזזו, הם רצו לעקור את קיום המצוות וגזרו גזרות לפני המרד ועל השארית, ששרדה מהקרבות. הייתה זו מלחמת השמד וניסיון להאביד את אומתנו מבמת העולם. מסירות נפשם של אבותינו, לקיים את אורח חייהם היהודי, עוררה את רחמי ה׳ והוא הציל אותנו מכף אויבינו.
הילולת ל"ג בעומר במירון
★
על הניסיון להכחיד את עמנו בימי מלחמת העולם השנייה מספרת לכם, מרים ברג, ביומנה. בפרק הכלול בחוברת זו, היא מתארת את הרגשת הבדידות שהקיפה את הורינו ואחינו בגיטאות. היא שואלת: ״האם הורעל כל העולם כולו ? העבר הצדק מן העולם? האם אין איש נוטה אוזן לצעקות העזרה המיואשות שלנו ?״
העולם היה חרש, אך אזנו של הקב״ה קלטה את זעקות המעונים, ששרו ״אני מאמין", ברכבות המוות ובמשרפות הגאז. ומופת קידוש שמו בעולם עוררו והוא הציל את השארית והצמיח לנו את ראשית גאולתנו.
שלכם העורך ט"ז באייר תשכ"ד
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
חג השבועות, חג מתן תורתנו
חג השבועות הוא חג קצר ומיוחד במינו — חג שאין לו דוגמה בשום אומה בתבל. ביום זה אנו חוזרים ותוהים על מהותנו הלאומית הנובעת ממהותנו הדתית. אנו שבים כאבותינו למעמד הר סיני ומקבלים עלינו את עולה של תורה, מקשיבים לקריאת עשרת הדברות ומכריזים כמוהם : ״נעשה ונשמע!״ לא בלשון יחיד, כל אחד בלבו לחוד, אלא בלשון רבים, כאומה, כחטיבה נבחרת ומיוחדת הנבדלת משאר העמים בקיום מצוות התורה.
בימינו מנסים, חוגים מסוימים במדינתנו, להפוך את המצוות לדבר אישי בלבד ומכריזים, כי תורה לחוד ומדינה לחוד, כאילו אפשר להפריד אילן משורשיו, מבלי להפסיק את צמיחתו.
כאבותינו, בימי קדם, אנו כובשים את שממות הארץ, זורעים וקוצרים את שדותיה, שומרים את השבת ואת המועדים, מפרישים תרומות ומעשרות, ומשתיתים את חיינו על אדני הצדק והמוסר של היהדות.
בכל מעשינו אלה באה לביטוי מהותנו העצמית, היונקת מהתורה שקבלנו בסיני.
ציור המדמה את מתן תורה
המסע לחולתה מתקדם בקצב מהיר, עם התקדמותו המותחת והמשעשעת, נפרשים לפניכם חיי עדות וישובים. הפעם הגיעו הנודדים שלנו לנקודת מפנה החשובה — הם גילו באורח פלא את תמונתה של הדודה וילהלמינה…
ומפלא אחד למסכת פלאים. אנו מתחילים לפרסם סיפור חדש בשם: ״הלמד-וו״, שהנו מחרוזת של סיפורים מן ההווי הירושלמי. התאזרו בסבלנות ואל תחרצו משפט עם פרסום הפרקים הראשונים. אני קראתי את הסיפור עד סופו ומקווה כי תמצאו בו עניין רב.
מועדים לשמחה.
שלכם העורך א' בסיון תשכ"ד
אשנב למערכת
קוראים יקרים
בחדשים האחרונים היינו טרודים בעריכת הגיליונות המיוחדים לחגים ולא יכולנו להשיב על שאלותיכם ומשאלותיכם.
עם סיום מחזור החגים הצצתי בתיקי ומצאתי כמה מכתבים שכדאי להביאם לידיעתכם.
אוהד איתן מת״א, שיגר לנו מכתב והכתירו בשם בירור, ואלה דבריו:
״קראתי את המשך הסיפור ״מחופי גולתה לחולתה״ (חוברת 13) והשוויתי את הפרק עם ״מוריס הצרפתי״, שבסדרת הסיפורים ״מסיפורי המרתף העזוב״ (חוברת7) ומצאתי, כי יש דמיון רב בין הסיפור הראשון לשני. הייתי רוצה לדעת מדוע כאשר אחד הקוראים העתיק סיפור מלפני כמה שנים ו״כתבו״ מחדש נזפתם בו? ואילו כאשר גורית העתיקה סיפור משלה, לא מצאתם לנחוץ להעיר על כך? האם הייתה זו שגיאתה של הסופרת? או שהעורך רצה ״לחפות״ עליה?
ב״מוריס הצרפתי״ מדובר על אדם בשם ״מוריס הצרפתי — מוריס בן משה מרסאי״ ואילו בסיפור שלפנינו שמו: ״משה בן משה משכנתוביץ״. כמו כן ברצוני לדעת האם הסיפור דמיוני או עובדתי?״
צטטנו את מרבית ה״בירור״, כדי שתובלו להבין את תשובתנו.
א) נזפנו והוקענו קורא, שנכשל בגניבה ספרותית ולא ב״כתיבת״ סיפור משלו מחדש.
ב) גורית לא נכשלה ולא הכשילה אותנו ועל כן לא היינו חייבים להעיר לה על כך. זכותו של סופר לברוא את גיבוריו כרצונו ולהעבירם מיצירה אחת לשנייה. הוא עושה בשלו ואין כאן העתקה או גניבה.
ג) אין כל דמיון בין מוריס הצרפתי לבין משה משכנתוביץ — שניהם עוצבו ע״י הסופרת כ״שוויצרים״, אולם יש הבדל גדול ביניהם, שכן מוצאם שונה.
ד) הסיפור כולו דמיוני, אולם יש בו פרקים ופרטים שונים הלקוחים מן המציאות. המקומות, הטיפוסים, התקריות, החגיגות וכו׳ לקוחים מן המציאות. כשרונו של הסופר נבחן בכך אם הוא יודע להפוך דמיון למציאות ומציאות לדמיון.
עתה, בהתקרב המסע לסופו, הואילו נא לכתוב לנו מה דעתכם על הסיפור. — ההיה כדאי לפרסמו? — האם שעשע אתכם, או שעמם ?
שלכם העורך א' בסיון תשכ"ד
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
האגדה מספרת כי הקב״ה ברא בהמות הרובץ על אלף הרים, מין בריה עצומת ממדים, השותה את מי הירדן הנשפכים לתוך פיה. ״כל מה שהירדן מכניס לששה חדשים, עושה היא גמיעה אחת״. יש אומרים שזה פיו של הלויתן, שהקב״ה בראו למאכל לעתיד לבוא.
בימים אלו נערכו הבדיקות האחרונות בפיו של המוביל הארצי, במשאבות שהוקמו בפינה הצפונית-מערבית של הכנרת ליד טבחה.
מוצא המוביל הארצי ליד טבחה
אמנם פיו של המוביל איננו שותה גמיעות עצומות של ששה חדשי זרימה של הירדן, כמו פי הלויתן, אולם כמויות המים, שישאבו מהכנרת יוסיפו מאות מיליוני מטרים מעוקבים להשקאת הנגב.
בשער אתם רואים את האמודאים העוסקים בכנרת בהפעלת המוביל הארצי ירדן-נגב.
המוביל הארצי לפני הפעלתו
מפעל ההתיישבות בארץ קשור מראשיתו בהפרחת השממה ובמי הירדן. הראשונים אהבו להקשיב להמיית גליו של הירדן ושרו על לחשושיו המספרים סודות מימי עברו. מחבר ״התקווה", המשורר נפתלי הרץ אימבר, שחי בארץ בתקופת הראשונים, הקשיב להמיית גלי הירדן ולהמיית לב החלוצים ושר באחד משיריו המנון לירדן. וכה קרא המשורר:
הָלְאָה יַרְדֵּן הָלְאָה זְרוֹם! יֶהֱמוּ מִשְׁבָּרֶיךָ!
נִתַּק מוֹסֵרוֹת, שָׁבֵּר עָוֹל — שֹמוּ עָלֶיךָ!
קָבְרֵם שָׁם בִּגְדוֹת הַחוֹל וְהַרְעֵם בְּגַלֵיךָ,
בְּנֵי יַעֲקֹב יִשְׁמְעוּ הַקוֹל, יָבוֹאוּ לְעֶזְרָתֶךָ!
גַל לְגַל, תְּהוֹם לִתְּהוֹם יְסַפֵּר אָז הַקוֹרוֹת:
כִּי לַיְלָה כַּיּוֹם אֲנַחְנוּ עַל מִשְׁמָרוֹת.
ואכן נשבר העול ובני יעקב באו לשחרר את הירדן ולנתק את מוסרותיו — מי הירדן זורמים לדרום ואנו עומדים דרוכים על המשמר, בל יהין האויב להפריע את זרימתם.
★
מוביל ארצי אחר, זה של הדואר, פסק מלפעול לפני חודש ימים וגרם לנו ולכם לעיכובים בקבלת המשלוחים. אנא, התאזרו בסבלנות והעיתון יגיע אליכם במועדו. נראה שהשביתה תופסק כליל והכל ישוב לקדמותו.
שלכם העורך כ"ב בסיון תשכ"ד
מוביל המים הארצי– חלום שהתגשם
מפעל המים הארצי ירדן-נגב
לפני עשרים שנה הטילו המוסדות המיישבים על קבוצה של מהנדסי מים וטכנאים להתוות תכנית ״פיתוח מקורות המים״. לאחר מחקר מדוקדק של כמות המים, כולל מי הנהרות, מעיינות, שפכים ומי תהום המשוערים, הותוו תכניות של ריכוז המים ופיתוחם — תכנית שנקראה "המוביל הארצי": "ירדן– נגב".
תוצאות המחקר והתכנית המפורטת שימשו הוכחה לאפשרות הקליטה והפיתוח של הארץ בעת הדיונים שהתנהלו על חלוקתה. מיד אחרי הקמת המדינה נגשו המוסדות להגשמת תכנית המוביל הלכה למעשה.
בעיית שני השלישים וחלום הפרחת הנגב
תוכניתו של המוביל התבססה על שני נתונים:
א) שני שלישים של האדמות העומדות צחיחות ומחכות לפיתוח נמצאים בנגב.
ב) שני שלישים של מקורות המים נמצאים בצפונה של הארץ ובאזורי החוף, כדי להפרות את שממות הנגב יש לשנות את המצב הקיים ולהעביר את עודפי המים מן הצפון לדרום הצחיח. אחרי שגובשה התכנית היסודית הזו, החל חלום הנגב הפורח לקרום עור וגידים.
קוו ירקון נגב וייבוש החולה
איסוף העובדות הוגבר, המדידות והבדיקות אפיקו הסתעפו ופרטי התוכנית גובשו. הוחלט לפנות דרך למי הירדן, כדי להגביר את ריכוז המים ואת קצב זרימתם. לשם כך הוחל מיד בייבוש החולה.
כך החלה הגשמת התכנית
המחפר מפנה דרך לירדן
מכונת כרייה מיוחדת חופרת תעלות להנחת הצינורות
העבודה התנהלה בכבדות, עקב הקשיים הטבעיים ועקב הפרעותיהם של הסורים. המשך שש שנים, מ-1951 עד 1957, לא פסקה עבודת המחפרים והדחפורים למיניהם בשטח אגם החולה ולאורך אפיקו הצפוני של הירדן, בין מי החולה לבין ים הכנרת. עשרות עובדים נהרגו ונפצעו בהתקפות הסוריות, אך המפעל הושלם, אם כי בשינויים שנגרמו כתוצאה מהתקפות הסורים והחלטות האו״מ.
בד בבד עם ייבוש החולה והרחבת אפיקו של הירדן הונח קוו המים מהירקון עד לנגב, שנועד לספק באופן מידי את המים הדרושים לביסוסן של הנקודות הקיימות ולפיתוח משקיהן.
בריכות איגום, מנהרות וצינורות ענק
עם השלמת שני המפעלים הראשונים הוחל בכריית שלוש מנהרות מתחת להרים, דרכן יעברו מי הירדן לדרום: מנהרה אחת ליד הכפר עילבון, שנייה שומרון ושלישית והארוכה ביותר (61/2 קילומטר) מנהרת מנשה. בעוד הכורים מפוצצים סלעים מתחת להרים עסקו פועלים אחרים בחפירת ויציקת בריכות האיגום והוויסות הגדולות, בהן יאגרו מי הגשמים בחורף ויוזרמו לתוך המוביל בימי הקיץ. בריכה אחת הוקמה ליד – ואדי צלמון, שנייה – בעמק בית נטופה, שלישית – ליד מקורות הירקון בראש העין ובנגב עצמו הוקם אגם זוהר, המאפשר לאגור כ־9 מיליון מים בחורף. מהצפון ועד למקורות הירקון הונח קוו צינורות של 2.7 מטר ובקטעים אחדים נחפרו תעלות רחבות.
ואחרי המכונות באו האנשים שהניחו את הצינורות
הגשמת המוביל תוך מלחמה מתמדת
מתכנני המוביל ומבצעיו נתקלו בעבודתם בקשיים בלתי צפויים, אולם בעזרת כשרונם ההנדסי ועקשנותם ללא חת, הצליחו להתגבר על הקשיים שנערמו בדרכם. הקושי העיקרי היוותה התנגדותם של הסורים, להפנות את הירדן מערבה – בצפונה של הכנרת. לאחר שמועצת הביטחון פסקה, כי אסור לנו לשנות את המצב באדמות האזור המפורז, שונתה תכנית המוביל בהתאם לכך.
לפני שבועות מספר נערכו הבדיקות הראשונות במוביל, ומי הירדן, שנשאבו מתוך הכנרת, החלו לזרום בצינורותיו העצומים ובשרו לאדמות הצמאות, כי בקרוב יתגשם חלום הפרחתם.
בשורת המים לאורך 230 קילומטרים
היה חלום והוא נתגשם — המוביל מוכן לפעולה. בפינתה הצפונית של הכנרת ניצב בית השאיבה של טבחה, השואב את המים ומעלה אותם לגובה של 360 מטר, דרך מעלה נחל עמוד, משם דרך תעלות חקוק, לנחל צלמון ולאחר שייאגרו בבריכתו יעברו דרך מנהרת עילבון, לתעלת בית נטופה.
בבריכות בית נטופה יטוהרו בכלורינאטורים ויזרמו בצינור של 108 אינטש למנהרת שומרון ומנשה ויגיעו אחרי מסע של 120 קילומטר, למתקני ראש העין. כאן יאוחדו עם קו ירקון נגב ויזרמו דרומה לאורך 110 קילומטר, עד גבול מצרים, סמוך לרצועת עזה.
תוספת של 320 מיליון מ״מ לשנה
לפי התכנית ישאבו בעוד 4־3 שנים כ־320 מיליון מטר מעוקבים מים. ומאחר שהמדינה צורכת כ־1200 מיליון מטרים מעוקבים לשנה, יתווספו ע״י כך כ-25 אחוזים מים נוספים. ים הכנרת, המשמש מאגר ארצי למי הירדן, מכיל כ-4000 מיליון מטרים מעוקבים מים. לפי התכנית תשאב ממנו מדי שנה רק עשירית מהמים הנאגרים בו.
בימים אלה נשלמות בדיקת המשאבות והמתקנים המיועדים לווסת את זרימת המים, נבחנים הצינורות והתעלות ובקרוב בקרוב יבשרו המים, שיוזרמו לדרום כי חלום המוביל הארצי התגשם.
א. ב.
במשעולי עציון 