מכתב להדסה מהמצור בגוש עציון, כ"ו, כ"ט, בשבט תש"ח, בלדה על ל"ה.

בע"ה                    כ"ו בשבט תש"ח

הדסה יקירתי. שבת שלום לך!

שוב העיר בוקרו של יום ששי, קמתי, השעה 11,30, כדי להספיק לשגר אליך מספר מלים. את מצב העניינים את יכולה לתאר לעצמך על פי הקשר הקיים בינינו, איך חשבו שם האנשים התמימים? שהבריטים יעזרונו? איך? והם עצמם, מה דעתם על עצמם? כך באה עזרה?

אעזוב את הדברים הנוגים הללו ואספר לך קצת על שביבים מועטים.

הביצורים חיכו לי השבוע וקצת קצת התקדמו, הותקן הקשר בעמדות וכעת אפשר להזמין באמצעותו כל מיני דברים: אפילו "נייר שנחוץ במקרה", ישנה פה בדיחה כזאת, אחת שלוקטה מים הבדיחות שהתחילו לשרוץ פה, כמו בין חיילים.

השבוע התחלנו בפעולה תרבותית ענפה, העברנו קצת את זמני האוכל, כך שנמצאה שעה אחת לפנות ערב שבה רוב האנשים פנויים, מלבד התורנים, רבים באים, מקשיבים ולומדים. אם זה יתמיד ייעשה משהו בשטח זה. יוסף הרצה השבוע על: "איך התהוו הסלעים שלנו?" בצורה פופולרית מאוד וזה עניין. אמש שוחחתי על "עד היסוד" לברש וקראתי ממנו קטעים אחדים, לא אפריז אם אומר כי הייתה זו שעה של קורת רוח, בחרתי לי מחזור של שיחות בשם: "הדי הימים בספרותנו", כבר מוכנה אצלי רשימה של דברים שאקראם להבא, כמובן שעיקר הפעולות תהיינה בשבתות, בשבת הקרובה נערוך עיתון בעל-פה שיהיו בו 16 סעיפים, בחלקם הומוריסטיים, אם ילך טוב נעתיק את החומר ונעבירו אליכן. טוב היה אילו אספתן שם את "חכמות" הילדים ואף את שיחותיהן של הגדולות ובכלל, אילו המצאתי איזה תיאור מחייכן, זה היה מעשיר את שני הצדדים. אולי תגשימי את רצונך לערוך עיתון "במבחן"?

עיתונים ודואר לא מגיעים שוב, כל מה שאפשר לעשות זה לכתוב כאדם שצנח על אי ושולח מברקי ס.או.ס. ונותן סימן חיים מעצמו. השבוע הזה קראתי קצת פחות, אבל נכנסתי למסלול של כתיבה, זה נותן לי באמת טעם לכל החיים פה. יש ימים שדעתנו נטרפת עלינו מרוב יופי, אינני זוכר שנה בה הקדישו האנשים כל כך הרבה תשומת לב לנוף, כל אחד עוצרני ומצביע על הנוף ומוסיף אנחה: "חבל שבנוף זה שוכן אויב ומוות."

זה בערך מה שאפשר להוסיף למכתבי מאתמול. במקרה דפדפתי לצורך השיחות ב"ספרותנו היפה" ומצאתי שם קטע מהדרמה של שוהם "אלוהי ברזל אל תעשה לך" ובה תמצית רגשותינו אנו בימים אלה, שאלת ההמשך האישי והערגה לילד וכו', אילו לא היה היום יום ששי הייתי מעתיק עבורך את הקטע, אך אולי תוכלי להשיג את הספר בירושלים? איך אצלך עם הקריאה? ועם האנגלית? האם את ממשיכה לקרוא עם מלי? אולי אפשר לך להשתתף באיזה קורס לערבית? תבקשי איזה חוברות מהזקן [רבי בנימין], כדי לשמור על הערבית שרכשת לך. איך המצב אצלכן? מה שלום שושנה ושולמית? [אלמונות שיירת העשרה] ומה עושים הצוציקים? יש פה הרבה שיגרה וילד אחד יכול היה להפוך את הקערה על פיה ואצלכן שם כל כך הרבה ילדים!… שבת שלום מקרב לב.

שלך באהבה                        שאול

 

ב"ה                      כ"ט בשבט תש"ח

                                                  הדסה יקירתי.

שלום לך וברכות!

לפני דקות יצאו מחדרי מספר בחורים, אחרי שעברתי אתם בפעם הראשונה על החומר שהכנתי להצגת י"א באדר. אתמול התקיימה פה שיחה על העניין שהזכרת אותו (הצעת קפלן), כמובן שהתנגדו מפני שיש בה כביכול סיכון שהקבוצה תתפורר ואני בשלי, אם הצעה זו לא טובה, אין לגמור את הדיון רק בשלילתה, מה אנחנו מציעים? לדאבוני אין לנו הצעה מעשית שתתקבל, בסוף החליטו ברוח מכתבו של נתן: לדרוש, לדרוש ולדרוש … גם בעניינו של חנוך נגעו, יש כבר שומרי חוק וסדר הדורשים שישב כאן מפני ש"רוצים לדעת איפה יפעל בקבוצה או בקיבוץ?" אומרים: "יבוא קודם-כל ואחר כך נדון אם אפשר למסור לו תפקיד …" מדברים כמו לפני שנים, החליטו לדרוש את בואם של חנוך, נתן וחזני ולדון אתם על הכל, נקווה שעד אז אולי ישחק לנו המזל, אולי יצליחו לבוא מחר ולהביא קצת אנשים ועוד? אני מנצל את ההזדמנות וכותב לך שוב. גשם התחיל לרדת, ברד וסערה בחוץ, מאותם הימים המיוחדים להרינו. אני יושב ומעתיק את החומר לאקדמיה לזכר ה-35 ולזכרו של טרומפלדור. אתמול כתבתי מכתב לברנשטיין [מעיתון הצופה] והכנסתי לתוכו את כל מכתבו של טרומפלדור. תארי לעצמך איזה דיוק במצב ואף בתאריך 9-בפברואר 1920 ו9-בפברואר 1948, זעקתי שוב זעקה מרה, אולי ידפיס הפעם, אולי …                     

היום הספקתי לכתוב "בלדה על ל"ה".

 בַּלָּדָה עַל לַ"הֵ

בְּהָרֵי חֶבְרוֹן קְרָב מִתְחוֹלֵל

בֵּין פִּרְאֵי-אָדָם וּבֵין יִשְֹרָאֵל.

גֵּאִים הֶהָרִים וְשׁוֹמְמִים הֵם

בּוֹדְדִים הַלוֹחֲמִים וְהַקְרָב גוֹבֵר.

 

חָרֵד הָעָם מִדָּן עַד גְּבוּלוֹת

וְלֵב יְרוּשָׁלַיִם הַנְצוּרָה בַּחוֹמוֹת.

– אֵיךְ יַעַמְדוּ הַמְעַטִים, בַּחוּרֵי יִשְֹרָאֵל,

בּוֹדְדִים וְחֲרֵדִים מוּל אוֹיֵב?

 

הִזְדַּעְזְעָה אִמֵּנוּ בְּדֶרֶךְ בֵּית-לֶחֶם

וְהָאָבוֹת בִּמְּעָרַת מַכְפֵּל,

הִזְדַּעְזָעוּ סִפֵּי-אָרֶץ

וְלֵב בַּחוּרִים – הָכֵן!

 

אָז נְכוֹנִים יָצְאוּ מִלֵּב יְרוּשְׁלֵם

לַ"הֵ בַּחוּרִים בְּלַיְלָה אָפֵל

וְהָרִים שׁוֹמְמִים וּמַחֲנוֹת יִשְּמָעֵאל

נִצְּבוּ בַּדֶּרֶך בָּם לְהִילָּחֵם.

 

"הֵם בַּדֶּרֶך" – חֲרֵדוֹת נַעֲרָה וָאֵם

וְלַ"הֵ בַּחוּרִים נָפְלוּ עַל הַתֵּל.

בֵּין יְרוּשָׁלַיִם וְחֶבְרוֹן, בָּהָר

לַ"הֵ בַּחוּרִים קִידְשׁוּ הַשֵּׁם.

 

בּוֹכֶה הַלַּיְלָה וּמַר מְיַלֵּל

עַל נוֹעָזִים וְנֶאֱמָנִים שֶׁנָּפְלוּ

וְדִמְעָה נוֹצֶצֶת בְּעֵין-נַעֲרָה וַאֵם

– אַךְ אַל בְּכִי וִילֵל!

 

הֵם הִגִיעוּ עִם אוֹר יוֹם

לִשְֹדֶה אַחִים בְּעֶצְיוֹן

וְאַגָּדָה מְסַפֶּרֶת דָבָר זֶה:

– בָּחוּר-חֶמֶד, צָנוּם וְרָזֶה

דָּן הַמְפַקֵּד, בְּלֵב-טָהוֹר בֶּחָזֶה,

נוֹשֵֹא עַל כְּתֵפָיו לַ"הֵ גִיבּוֹרִים

צוֹעֵד בְּרֹאשׁ הַמַּחֲנֶה.

 

וּבָהָר לַחַשׁ עוֹבֵר:

"הֵם בַּדֶּרֶךְ" וְרוֹנֵן הַלֵּב.

"רַק יַבְקִיעוּ אֶת הָהָר, יָנִיסוּ הָעֲרָפֶל

– עוֹז בַּחוּרִים! חֲזֵק-נָא הַחֵיל!"

 

סָפְקָה כַּפֶּיה הָאֵם מִבֵּית-לֶחֶם

וּבֵּרְכָה בְּלַהַט עַל יוֹם-זֶה

שֶׁאֶחדָ בָּחוּר-חֶמֶד, צנָוּם וְרָזֶה

כְּדָוִד וּכִיְהוֹנָתָן בְּלֵב-חַם בֶּחָזֶה

צוֹעֵד בְּרֹאשׁ הַמַּחֲנֶה.

 

וְהָהָר מָלֵא מַשַּׁק כְּרוּבִים.

כפר עציון אדר תש"ח

 

   

 

שיר באותו מחזור "לאלוהים ולעצמנו בעמק הברכה" .

ההצטלמת כבר? שלחי צילום, יקירתי. שמעתי שיהודה [נפצע בשיירת העשרה] כבר מתחיל שוב עם הנגרות וכי בקש כלים, כדי שהבחורות תוכלנה לעבוד בפירוק ארגזים, החסרות עבודות לבחורות בתפירה וכו'? שצריך להושיבן כמו בימי השיגעון "להיות כבחור" ולהפכן לנגרות?  

מה חדש בעולמכן? מה הבעיות החברתיות שם? הבאמת הן מוציאות כל כך הרבה כסף עד שכל מכתב המגיע ל"מחוסרי אמצעים" מלא תלונות על שאין להן למסכנות פרוטה לצלם את ילדיהן? ומה אצלך? העוד הנך נתונה במהלך של חשבון הנפש?

הרופא נוסע מחר לחיים ולשלום מכאן, הוא מסכן, אך מאושר מזה, הוא עובר לתל אביב וחרד נורא נורא, בוודאי יבקרכן בקרוב, אני אולי ארוויח מזה, שיהיה קצת שקט כעת, סבלתי מאוד בימי השמירה ולא יכולתי לעצום עין. טוב שהשבוע כבר עבר וכעת מתקרב שבוע חדש, כשרק יפה ממשיכים בביצורים, עוד יש עבודה רבה.

נדמה לי כי שולמית ושושנה פסקו לכתוב אלי, בגלל שהריחו קצת במתח הגבוה שלי, הנכון הדבר? למה בקשו ממני לכתוב להן? בגיליון של שבת יש שוב פרק מהגחלים שלי, העמוד קצת קרוע שפני שהוא מודפס בצד, במקום הנקבים של דב. במשך השבוע שעבר לא קבלנו עיתונים, לפי הערכתי צריכה להיות בהם אחת הרשימות. הקבלת את העיתונים ששלחתי? הדברת עם חנוך? האם הופתע למצאך? מה אמר? נראה איך יקבלני בבואו לכאן? אני מקווה כעת להקדיש יותר מזמני לסיפורים, אחרי שהדברים השוטפים הושלמו.

אגמור בתקווה שאלוהים ישמרנו להבא ולעת עתה נמשיך רק על הנייר.

האוהב ללא תקנה.                                  שאול

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s