בעיתוני "הצופה לילדים" כתבות החתומות א.ב.
אלה ראשי תיבות של השם אהרון בינדר
שמו הספרותי של שאול רז.
היום הרת עולם
הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם הַיּוֹם יַעֲמִיד בַּמִּשְׁפָּט
ימינו ימי הרת עולם הם — ימים של הרהורי תשובה ושל חיפוש דרכים להצלת האנושות מכלייה, ימים של תגליות עצומות וימים של חרדה גדולה. כל אדם נאור ובר-לבב שואל לנתיבות העולם ולמטרת המדינאים והמדענים : — היביאו ההישגים הכבירים לתיקון העולם והאדם, או יובילו, חלילה, לחורבן ולהרס ?
הרצון להכיר את תעלומות היקום, נובע למעשה מיצרו הטוב של האדם, מתשוקתו לחדור לפלאי הבריאה ולהבין את סדריה. אין פלא שגדולי המדענים בימינו מאמינים בעומק לבם בהשגחה עליונה. הם, הקרובים ביותר להישגי המדע, הם גם הקרובים ביותר לאמונה בבורא ויוצר עולם. מתוכם יצאו מוכיחים גדולים, שהזהירו את האנושות מפני כוחות ההרס הגדולים הנתונים בידיה.
על השימוש בתגליות מפקחים המדינאים. ברצונם יחיו העמים בשלום וברצונם יטבחו אלה את אלה בשדות הקרב. נשמנו לרווחה כששמענו את הצעותיו של ראש ממשלת ברית המועצות, בארגון האומות המאוחדות, על פירוק הנשק בעולם. אולם יחד עם ההקלה, אופפה אותנו דאגה לא מעטה. האיש, המדבר גבוהה על שלום העולם, מדכא ביד קשה ואכזרית את אחינו הנתונים בשביה בארצו. והובטח לנו, שלא יהיה שלום לעולם, כל עוד לא יהיה שלום לעם השם, שומר תורתו, שהיא יסוד ותכלית הבריאה כולה. הדבר דומה – לטובל ושרץ בידו. כידוע אין תשובה כזו מכפרת על העוון — היא איננה תשובה כלל.
*
בימים הנוראים הבאים לקראתנו לטובה אנו מתפללים תפילות רבות לשלום העולם, כי העולם נידון בהם לחיים או למות. בהסבירו את עניין השופר, אומר החכם פילון האלכסנדרוני, כי שני טעמים בו:
א) להזכיר את מעמד הר סיני ומתן התורה.
ב) קריאה למלחמה נגד ההפקרות והרשע בבריאה ובאנושות.
התורה ניתנה, כדי שבני אדם יעשו את הטוב ויוכלו לחיות בשלום, אולם כשהאנשים אינם שומרים את התורה, מופר הסדר בעולם, ולא רק בני אדם נלחמים אלה באלה, כי אם גם כוחות הטבע נלחמים ביניהם. בתקוע השופר – אנו נותנים הודיה להשם, שהוא משליט את רצונו בעולם — זו קריאה למלחמה נגד הרע וההרס — זה יום הרת עולם.
א. ב.
בשוק שבעת המינים
אשנב למערכת
קוראים יקרים
כשהייתי בגילכם נתנסיתי בניסיון, שנחרת בזיכרוני עד היום. אחרי ימים של צפייה ועשייה מרובה, בא ערב חג הסוכות. בכל חצרות היהודים הוקמו סוכות וריח ניחוחים של הסכך הרענן, פשט בכל. כמובן שהסוכות קושטו במיטב ה־שטיחים והקישוטים, שעשינו במו ידינו. המלאכה הושלמה ושקט נשתרר במשכנות היהודים. הכל אמר חג, הכל בישר על השמחה העתידה לבוא ואז בשעה החגיגית נכנסה אמה לסוכה והעלתה אור וברכה על הנרות:
שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
כאילו רק עתה, עם ברכת הנרות, עם ברכת האור, נופחה נשמה באביזרי החג. הסוכה הייתה למשכן, קישוטי הנייר – לעדיים יקרים, וריח הסכך הזכיר ימי אסיף בשדות. ישבתי בסוכה ושמרתי על אור הנרות בל יכבה, חלילה. אותה הרגשה חגיגית קדושה שאפפתני עם ברכת הנרות, ואותה חרדה לאור שלא יכבה, מלוות אותי כל ימי ובמיוחד בימי ערב חג הסוכות.
כשמגיעים ימי ההכנות לעריכת גיליונות החגים, אני שוקל וחושב, כיצד להכניס מאורו ומאווירו של החג לכל גיליון וגיליון. לשמחתנו, עשירים חגינו ואין מחסור בנושאים, אך הדבר מחייב ברירה וניפוי, שאינם קלים כל עיקר. אחרי עבודה מרובה הנמשכת ממש עד ערב החג, אנו מעיפים עין על פרי עמלנו ובלבנו הרגשת חג מלווה חרדה: ההצלחנו לשמור על האור?
רבים מכם מבקשים, כי העיתון יגיש להם כל מה שקשור בחג, כגון: דינים, ומעשיות חסידיות, דברי תורה ודרש, סקירות על תולדותיו ופירוט מנהגי העדות השונות. תארו לכם מה היינו מוציאים מתחת ידינו, אילו רצינו למלא את מבוקשכם? החגים קבועים ועומדים ויש ספרים רבים העוסקים בכך, גם בבית הספר מלמדים אתכם מה שנחוץ. על העיתון רק להשלים את הדברים ובעיקר להגיש לכם דברים חדשים. ואת זה אנו עושים.
חג הסוכות הוא העשיר שבחגים, יש בו סוכה וארבעת המינים, תפילת הגשם ועלייה-לרגל לירושלים, ויש בו אסיף פירות ותבואות, הקהל ושמחת בית השואבה, אך על כולם חביבה שמחת התורה, כי בה בא לביטוי ייחודינו הלאומי — כי, תורה ציווה לנו משה מורשה קהלת יעקב. ושמחת התורה בלימודה ובשמירת מצוותיה.
שישו ושמחו בשמחת התורה. מועדים לשמחה!
שלכם העורך ערב סוכות תש"ך
"שישו ושמחו בשמחת תורה,
כי היא לנו עוז ואורה"
|
||||
|
||||
|
תגובת המערכת
מרבית בקשותיו נתמלאו. נשמח לשמוע הצעות מקוריות נוספות.
|
||||
|
||||
בשעריך ירושלים
דָרַשׁ רָבָא: מַהוּ שֶׁנֶאֱמַר ״מַה יָפוּ פְּעָמַיִךְ בַּנְעָלִים" –
כַּמָה נָאוֹת רַגְלֵיהֶם שֶׁל ישְרָאֵל בְּשָׁעָה שְׁעוֺלִים לְרֶגֶל.
בימים קדומים עלו אבותינו בחג הסוכות לבית המקדש בירושלים, כדי להודות לשם על טובו ולשמוח ברוב- עם, את שמחת-בית-השואבה. האגדה מתארת בהרחבה את השמחה הרבה, שהקיפה בימים האלה את כל שדרות העם, שנתאספו ועלו לרגל לירושלים. חכמינו אמרו:
״מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו.״
רישומיו של החג והעלייה לרגל. מתוארים בצורה מפורטת בנביאים, בכתובים, באגדה ובמדרשים. אנו קולטים את הדי השירה בתהילים ויכולים לשחזר לנו בדמיון את המעמד הנשגב של קבוץ המוני בני ישראל בעיר קדשינו בעבר.
דוד המלך, נעים זמירות ישראל, שר על החדווה, שאפפה את העם בעלותו לרגל לירושלים ומתאר את האחווה ואת הרוממות שבקרב העם: ״עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים, ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו, ששם עלו שבטים, שבטי-יה עדות לישראל להודות לשם ה״. וחכמינו פירשו: ״ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו – עיר שמחברת את ישראל זה לזה.״ ואכן הפכה ירושלים לסמל האחווה היהודית ולסמל עברנו המפואר.
בצאת העם לגולה נשא עמו את זכר החגים ואת זכר ירושלים הקדושה וההומה קהל חוגג, וערג כי יחדש השם את ימיו כקדם וישיב את שכינתו לציון ולירושלים.
גם בימינו עולים רבבות לירושלים הנבנית – בירת מדינתנו המחודשת, וכמו בימים קדומים מפעמת השמחה את העולים לרגל ומאחדת אותם בהולם אחד, לראות שוב בטוב ציון וירושלים.
אמנם אין בימינו מקדש על מכונו ואין ניסוך המים והשמן בעזרה, אולם רבבות עולים לירושלים לרגל ומביטים לעבר העיר העתיקה, שריד מחמדינו הנתונה בשבי האויב, ובשנת שמיטה רבים העולים לרגל ה"הקהל". יהודים מכל הגלויות, מכל השבטים והעדות נמשכים לירושלים, שהיא סמל אחדות האומה, ושלא נחלקה מעולם לשבטים, אלא הייתה נחלת העם כולו.
ובבוא ההמונים החוגגים לרחובות ירושלים, מקבלים את פניהם בשירה, בנגינה ובריקודים. תושבי העיר משלבים זרועם בזרוע הבאים מכל קצווי הארץ, ויחד עולים להר ציון, להתפלל על קברו של דוד המלך, שפאר בתחילותיו את גדולתה וקדושתה של ירושלים.
התוקעים בשופרות מקבלים את עולי הרגל
מגדל דוד מתנשא מעל חומות העיר העתיקה
העולים לרגל למגדל דוד
בסמטאות ירושלים בחג הסוכות
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
רשות הזיכרון ״יד ושם״, שוקדת על איסוף תעודות ושרידים, שיכולים להחדיר את תודעת השואה בלב העולם כולו. בימים אלה נתגלגלה הזכות לידי ״יד ושם״ להציג במדינתנו תערוכה מיוחדת במינה, המזעזעת את כל רואיה, כוונתי לתערוכת הציורים של ילדי גיטו טריזנשטאט. פרטים על התערוכה הזו תמצאו בגוף החוברת. בשער אתם רואים אחד הציורים המתאר באופן סמלי את חיי הגיטו הנ״ל.
חיה כלשהי, כבשה או חתול משתוקקת לרוות את צימאונה במים שבכלי. קלגס מגושם דורך על גבה של החיה הצמאה ודורסה.
★
הילד שצייר את הציור השתמש בסיפור סמלי, כדי לבטא את מצוקת נפשו, אך לא רק ילדים נוהגים להשתמש בסמלים ובמטבעות לשוניות נפוצות, גם חכמים ויוצרים גדולים עשו כך. במשלים שיקעו הדורות את חכמת חייהם, וספר משלי הוא אחד הספרים החשובים והעתיקים שבהם. במדור "המשל", נעביר לפניכם שורה של
משלים, שיש בהם מוסר השכל ותורת חיים.
*
המשורר דוד שמעוני, חיבר ספר נכבד של משלים בשם: ״בשבילי הניכר״, בו כינס דברים שהמשיל על השלטון הזר, על החברה ועל העוסקים ביצירה הספרותית. באחד מהם בשם: ״הקורא בין השיטין״, הוא מספר על אחד רברבן, שהתנשא בקריאתו המהירה. כשנתגלה שהלז מחזיק את הכתוב הפוך, השיב שלא חשוב כיצד מחזיקים את הספר, כי הרי הוא קורא רק בין השיטין.
לעתים קרובות אני נתקל בקוראים ״חרוצים״ כאלה הבולעים ספרים, ולמרבה הפליאה אינם זוכרים מה שקראו. פנינה מתחילה השבוע להסביר לכם את חשיבות הקריאה וכיצד לקרוא בשיטין ולא בינותם.
*
בעוד שבוע יסתיים במדינתנו מסע התעמולה לבחירות לכנסת הרביעית. בעלי זכות הבחירה ילכו לקלפי, כדי להכריע איזה משטר יכון במדינה לארבע השנים הבאות. בזמן כהונתה של הכנסת השלישית ייחדנו את דברנו מספר פעמים למלחמת התרבות שנתלקחה במדינה, בעיקר בשאלות החינוך ורישום ילדים מנשואי תערובת. בעטיו של ניסיון לשנות את דמותו של העם ע״י חוקים המנוגדים לחוקי ישראל, התפרקה השותפות בין הציבור החילוני והדתי במדינה. כדי שניסיון דומה לא ישנה בעתיד, יש צורך להגביר את כוחה של היהדות הדתית המאורגנת.
במדור ״אזרח ומדינה״, מסביר לכם רמי את חשיבות ואופן הבחירה.
*
אנו מפרסמים הפעם את ״לכבוד שבת״ המחודש בצורת שיחה על הפרשה. אנא, הביעו את דעתכם אם הצורה החדשה נראית לכם.
שלכם העורך כ"ה בתשרי תש"ך
תלייה – ציור של ילד במחנה טרזינשטדט
תערוכת ציורים של ילדי גיטו טרייזנשטדט
פרפרים אינם חיים כאן
כמיליון ילדים יהודיים השמיד הצורר הנאצי במלחמת העולם השנייה במחנות הריכוז, בגיטאות ובכבשנים. קצרה בינתו של אדם להאמין, כי אמנם נמצאו חיות-אדם, שבצעו פשעים אכזריים כאלה, אולם השרידים שנותרו בחיים והתעודות ששרדו מוכיחים זאת בצורה המזעזעת ביותר. באורח מקרי נתגלו ארבעת אלפים ציורים של ילדים יהודיים שהיו במחנה טרזיינשטאט. כ־15 אלף ילדים היו בגיטו טרזיינשטאט ורק 1086 מהם נותרו בחיים. במשך ארבע שנות קיומו של הגיטו עברו בו כ-150 אלף יהודים, שחיו בצפיפות איומה וסבלו רעב ומחלות.
הילדים שבמחנה ציירו ציורים וכתבו שירים, בהם תארו את סבלם האיום ואת המציאות התופתית שמסביבם. הם ציירו בעפרונות וגזרו דמויות מנייר צבעוני ונתנו מבע לחלומותיהם על העבר, על החיים שמחוץ לחומות הגיטו ועל היום-יום האכזר, שהיה משופע ברצח ובמוות. שני קטבי חייהם באו לביטוי מזעזע ומחריד ביצרי דמיונם. הבית והגינה שהיו אי פעם שלהם, והיום היו שייכים רק לילדי הגויים — הפכו לחלום עבורם. הפרחים, העצים, זריחת השמש, הפרפרים המתעופפים, הרועה עם כבשתו באחו, אמא המגישה אוכל לשולחן מזה; כעין התרפקות על ימים שחלפו, מציאות שהפכה חלום. ומה המציאות שבגיטו העוברת כל דמיון: תליות, משלוחים לאושביץ, לוויות, חולים, תורים לאוכל ודרגשי השינה, שצריך לטפס אליהם בעזרת סולם. את כל אלה מסרו הילדים באופן הנאמן ביותר. אחדים מהם התרפקו על זיכרונות הילדות וציירו את המשפחה, כשהיא מסיבה לשולחן הסדר ושרו בשירים על השבת, ובמיוחד על חג הגבורה והאור, חנוכה.
הציורים מוינו ונשמרו ע״י המוזיאון הממלכתי היהודי שבפראג והוצגו לראשונה בשנת 1955 בפני הציבור הרחב. 200 מהם הוצגו ב־1956 בפאריס וב־1957 בברנו. הבמאי מירו ברנט, הפיק סרט דוקומנטארי על הציורים וגיטו טרזין בשם ״פרפרים אינם חיים פה״, שנלקח משירו של אחד מנערי הגיטו. הסרט זכה בשנה שעברה בפרס ראשון בפסטיבל הסרטים בקאן. עתה הועברה, התערוכה לישראל באמצעות הנציגות הצינית ובשיתוף "יד ושם״ והליגה לידידות ישראל צ׳כוסלובקיה.
*
גם בתור כתלי הגיטו שרד משהו ממשובתם ודמיונם של הילדים. בעזרת מדריכיהם בנו להם תיאטרון בובות וערכו הצגות, וכך העשירו ההצגות את דמיונם. דמויות הבוכות אף הן זכו להיות מונצחות בציוריהם. מלבד זה כתבו אחדים מהם שירים, שבדומה לציורים הם זעקה נוקבת וכתב אשמה כבד נגד העולם, שראה בהשמדת שליש מעמנו והחריש.
הנה שירו של פאוול פרידמן, ״הפרפר״, המתאר את הפרפר האחרון, שראה בטרם כניסתו לטרזין. והנה שירו של פרנצ׳יסק בס בן ה-13:
הבית שלי, הבית שלי!
למה הפרידו ביני לבינך ?
כאן החלש הולך למות
מת ואינו חוזר לחיים לעד.
וכך מתאר נער בן 16 את חיי הגיטו:
אחרי שבוע,
ככלות כל זה,
הכל יתרוקן.
יונה רעבה תנקר בלחם
ובדד תעמוד ברחוב
ריקה ומלוכלכת
עגלת מתים.
ילדי טרזין הטהורים והזכים היו כפרפרים ענוגים בג׳ונגל של הנאצים ולא בכדי הרהרה אווה פיק בת ה־12:
אמנם היום עוד לבי הולם
רעותי הולכות לעולם ההוא…
מי יודע — אולי יותר טוב —
למות מאשר לראות זאת…
כמיליון פרפרים ענוגים אוכלו במשרפות של אושביץ וטרבלינקה ובטרזין בלבד, ועל אף שהם לא חזרו לחיים, הרי ציוריהם ושיריהם חיים ומחיים את השואה, כמו שלא עשו זאת יצירותיהם של משוררים וציירים גדולים.
א.ב.
*
|
נער עם כבשים
אופניים גלמודים בגינה
בית וגינה
ילדים בגיטו
|
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
ביקורו של נשיא המדינה בבורמה, היה מלווה טקסים וחגיגות רבות, בהם הופגנה הידידות האמיצה הקיימת בין שתי המדינות. הנשיא העלה על נס, את ביטויי הידידות הלבביים שזכה להם, כנציג מדינת ישראל, והביע את המשאלה כי תוגבר הידידות והעזרה לפיתוחה של בורמה. בסיום ביקורו הזמין הנשיא את נשיאה של בורמה לבקר בישראל. בשער אתם רואים את הנשיא ורעיתו בחברת ראש ממשלת בורמה ומשפחתו.
באותו זמן שישראל ובורמה הפגינו את ידידותם, אירעו באזורנו, כמה "תקריות" מצערות. הקרע בין מדינות ערב התרחב והחריף והניסיונות לרצוח את קאסם חזרו ונשנו פעמים מספר. באווירת הבחירות לא שמנו לב ליחסים המתוחים בין מדינות ערב וגם לתקריות בצפון, כשהסורים ירו על עובדים וחיילים ישראליים, לא ייחסנו את המשקל המתאים. סיכומו של דבר – עלינו לעמוד על המשמר.
*
בגיליון של היום תמצאו מדור חדש: "ממראות הימים", בו נציג לפניכם, מדי פעם, תצלומים ממאורעות חשובים בארץ ובעולם. שכחנו להסביר לכם, כי החלטנו להפסיק את המדור "מקוראים לקוראים", ולאחדו עם "ביכורי עיתים". הכתבות המיוחדות של הכתבים יופיעו לחוד חתומות בשמותיהם. מה דעתכם על עצותיה של פנינה.
שלכם העורך א' בחשון תש"ך
|
|
|||||
|
|||||
|
|||||
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
במשך שלושה חדשים סערו הרוחות במדינתנו הקטנה ותעמולת הבחירות נתנה את אותותיה בכול. על אף שלא הייתם מעורבים בתחרות הגדולים על השלטון, הרי אהבתם להתנצח ולהתערב מי ינצח. סוף סוף זכינו, כי הרוחות יירגעו והאנשים ישובו לעבודתם ולמסלול יצירתם הרגיל. אם לסכם במשפט אחד את התוצאות אפשר לומר, כי העם הוכיח את בגרותו ותמך בכוחות הבונים והשקולים בחיינו הממלכתיים. עתה ישובו החיים לאפיקם הקבוע ולמהלכם הרוגע, שהוא למעשה הדרך לניצחון. היהדות הדתית הלאומית, יצאה בכבוד מהמערכה והוכיחה כי היא גורם מגובש ושחלקו רב במעשי היצירה במדינה.
*
נהר הירקון, אף הוא היה אחד מנושאי התעמולה במלחמת הבחירות. רובכם מכירים אותו בקטעו האחרון, לפני זרימתו לים, אולם מימיו באים ממרחקים, מאש העין, שלרגלי אזור ההרים. מימיו של הירקון שקטים ועל כן קוראים לתל, שממנו הם יוצאים: ״תל המעיינות השקטים״. הפעם מספר לכם ברוך אורן סיפור על התל וסביבתו העתיקה.
מימי הירקון רבים ושקטים, אך אפיקו מפותל ועל כן קראו לו הערבים הנהר העקום (אלעוג׳ה). עם הקמת המדינה ניתנה הדעת על מימיו המתבזבזים לריק והוחל להזרימם לנגב הצחיח. את אפיקו המווסת והמיושר אתם יכולים לראות בשער.
תל המעיינות השקטים
*
ומכיוון שהתחלנו במים נסיים בהם הפעם. ב״כדאי לדעת״, ניתן לכם להכיר את מפעלו ותחביבו של סורן פולסן, מדניה, שיצר לו ״עולם קטן״ — דגם חי של עולמנו. גם מפעלו של סודן נעשה בשקט ובסבלנות במשך שנים רבות.
נו, ומה בכוח המרוץ לחלל ?
אל תשכחו להשיב מיד על השאלה החדשה של יוסף.
שלכם העורך ט' בחשון תש"ך
|
תגובת המערכת
לא שנינו אח דעתנו בקשר לאופיו של העיתון. אנו שומרים על ההבטחה להימנע מענייני מפלגות, אולם אך טבעי הוא שלשם ידיעה בלבד נפרסם את האות של המפלגה הדתית לאומית, שהיא למעשה המוציאה לאור של העיתון. הרי בין כה וכה אין הקוראים שלנו מצביעים. לא פרסמנו שום חומר בעד או נגד מישהו. הצגנו את הבעיה והסברנו את חשיבותה.
אשנב למערכת
קוראים יקרים
"מתי תכריזו כבר על קבלת החוברות לכריכה?" – רבים מכם שאלוני את השאלה במשך החודש האחרון ואכן מסיבות שונות התאחרה קצת כריכת החוברות השנה. מעתה אתם יכולים לשלוח אותן כשהן מסודרות (מס' 1 למעלה) וכתובתכם רשומה על הגיליון הראשון. דמי כריכה השנה 2 ל"י.
אלה מכם הרוצים לקבל את הכרך באמצעות הדואר צריכים לצרף גם דמי משלוח. את הכסף יש לשלם מראש.
אחרי שפתרנו את בעיית כריכת החוברות ברצוננו לבשרכם בשורה משמחת. אנו מכריזים על תחרות חיבורים על איסוף מטבעות. פרסים יקרי ערך ינתנו לזוכים. אל תחמיצו את ההזדמנות הבלתי רגילה!
גשו מיד לכתיבה!
שלכם העורך ט"ז בשבט תש"ך
|
אשנב למערכת
קוראים יקרים
בין המידות הרעות המוציאות את האדם מן העולם נמנו הקנאה והשנאה. חכמינו ז"ל ראו בהם גורמים שליליים, המשחיתים את חיי היחיד והחברה וייעצו לנו להתרחק מהם ולעקרם מלבנו.
דברי החכמים, בגנות הקנאה והשנאה, לא איבדו מחיוניותם גם בימינו. לפני כמה שבועות נדמה היה, כי העולם מתקרב לשלום יציב ונכון לפרק את נשקו ולהשמיד את מלאי פצצותיו. כיום אנו שומעים הכרזות ישנות! ״אם באמת יתפרקו צבאות המערב מנשקם, נעשה כמוהם״ — מצד אחד. ומאידך: ״אם ישמידו הסובייטים את הפצצות והקליעים, תחת פיקוח, נעשה כמוהם״. גם בארצנו נשמעים בימים אלה דברי שטנה ואיומים הדדיים, כש״המנצחים״ מנופפים את ידם באזהרות, לעומת המפלגות ה״מנוצחות״, כביכול, בעת משא ומתן על הרכבת הממשלה החדשה. סיכומו של דבר — עוד רבה השנאה וקנאה ועל כן נכונים דברי האגדה על הנחש, שהוא סמל הקנאה, הגורם רעה לעצמו ולאחרים.
קראתם את ההודעה על כריכת החוברות? אל תחכו לתזכורות נוספות. גם את חיבוריכם לתחרות על נושא המטבעות והמדליונים, כדאי לשלוח בהקדם.
שלכם העורך כ"ג בחשון תש"ך
אשנב למערכת
קוראים יקרים
מן האגדות הנרקמות והולכות סביב נס תקומת המדינה וקיבוץ הגלויות בתוכה, תופסת האגדה התימנית מקום חשוב ומרכזי. כמעט שאי אפשר להאמין, שבזמן השמדת יהודים בסיטונות ניצל שבט נידח זה מידי שוביו, כמעט בשלמותו. כנס בתוך גס נראים לנו היום הסיפורים על נדודיהם דרך מדבריות ועד הגיעם בדרך האוויר לישראל. זכו הם וזכינו אנחנו בע״ה להתערותם בעשרות כפרים בארץ ושמם יצא לתהילה כעובדי אדמה חרוצים ודבקים בתורת השם. בשער אתם רואים תמונה מהחזיון ״על כנפי נשרים״, המוצג ע״י להקת ״ענבל״.
על כנפי נשרים – להקת ענבל,
תמונה מלהקת הריקוד
בפנים החוברת תמצאו את הפרק הראשון של הספור: "אליס האובדת" ו"חבורת – אלעזר״, שנכתב ע״י הסופר יצחק גלוסקא, אף הוא מבני תימן. כמו-כן תמצאו סיפור ראשון מ״סיפורי תימן״.
אני מזכיר לכם כי, אנו מקבלים את החוברות לכריכה וכן אנו מחכים לתשובתכם ל״לדעתי״. כמובן שרק מי שישתתף בתחרות החיבורים על ״איסוף מדליונים ומטבעות", יוכל לזכות באחד הפרסים.
האמנם, אין לכם ענין באופנים, מצלמה וכו'?
שלכם העורך ל' בחשון תש"ך
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
נודה על האמת — העיר מטביעה את חותמה על חיינו. לפנים הייתה הבכורה לחיי הכפר ולמפעלים החלוציים. יום העלייה להתיישבות של גרעין פלוני, הפך לחגו של היישוב כולו. מכל פינות הארץ עלו המונים לנקודה, כדי להשתתף בהקמתה. לדאבוננו שונה המצב כיום. במדינה מוקמים מפעלים גדולים ומבוצעות תכניות ענק לפיתוחה של הארץ, שכל מה שנעשה בעבר נראה לעומתם כאפס.
שמחתי כשנתנה לנו בימים אלה האפשרות לסייר עם אנשי הקרן הקיימת, בכמה ממפעלי הפיתוח של הארץ, ולהביא לכם קצת מריח השדה והיער. הפעם פרישת שלום מהחולה המיובשת. מי שלא ראה את הים ואת הביצות, שהיו במקום הייבוש, יתקשה לתאר את השנוי שחל באזור. פשוט יש צורך לשנות את המפות — יש לנו ים אחד פחות. בהזדמנות סורו
לחולה וראו במו עיניכם את הפלא שנתחולל.
*
בשנה שעברה ספרנו לכם על מטעי האגבות שבנגב, הפעם אנו מביאים סיפור על ״נשמת האגבה״, פרי עטו של י. שגב.
*
במדור על "המשל", מביא לכם הפעם רמי שני, משלים המדברים בגנות רדיפת הכבוד. שימו לב היטב למוסר ההשכל והיו בין אלה שהמעשים הם כבודם.
שלכם העורך ו' בכסלו תש"ך
האדמה הטובה של החולה
(מסע אל המפעלים הגדולים)
לפני שמונה שנים הופץ על ידי הקרן הקיימת לישראל עלון צנוע, שהיה מוקדש למפעל יבוש אזור החולה. זו ליד זו הודפסו מפת ים-החולה והביצות שמסביבו ותכנית הייבוש על תעלותיה השונות. השבוע ניתן לנו לראות את עמק החולה המיובש, שאדמותיו מניבות יבולי שיא ומאשרות מחדש את כדאיות מפעל הייבוש.
תוספת של 125 אלף דונם
הטייס הדליק את המנוע והפעיל את המדחף, הדקנו היטב את החגורות וצפינו לאות ממגדל הפיקוח. בהינתן האות ניתקו הגלגלים מהמסלול והמטוס המריא אל-על. איש הקרן הקיימת ניצל את השהות שניתנה לנו בהיותנו באוויר וחילק לנו חוברת טרייה, בה סוכמו ההישגים שבייבוש אגם החולה.
המספרים היבשים רקדו לפני עיני: 125 אלף דונם הוכשרו לעיבוד חקלאי; 60 אלף דונם של האגם המיובש ו־65 אלף דונם של הביצות שנוקזו. בהציצי במספרים נזכרתי בתקריות ובחילופי האש הרבים עם הסורים, שניסו להפריע לעובדים לבצע את העבודה. ובעיקר בחיילים, בטרקטוריסטים, במהנדסים ובשוטרים, שנפלו ולא זכו לסיומו של המפעל.
המטוס הקטן נסק ועלה מעל ההרים, דאה מעל הכנרת ופנה צפונה והתקרב לשדה התעופה של מחניים. לא הספקנו להעיף עין על השטח והנה נגעו גלגליו במסלול השדה.
אחרי שעה קלה נמצאנו במשרד מפעל הייבוש ושמענו את הסבריו של המהנדס חיים סופרין, האיש שניצח על העבודה במשך שמונה שנים. ספרו עליו על חיים סופרין, שלא עובר יום שלא טבלו רגליו במי החולה.
האדמה הטובה של החולה
מדבריו הסתבר, כי תוצאות הייבוש עולות על כל ההערכות של המומחים, לא רק שהאדמה אינה נופלת בפוריותה משאר אדמות הארץ, אלא היא עולה עליהן בהרבה. חדשים אחרי שהמים ירדו לתעלות, זרעו תירס, שעורה, חיטה וגידולים אחרים והתוצאות היו מפתיעות. מ-300 דונם תירס, הורידו קרוב לטונה גרעינים לכל דונם, סורגום – 800 קילו לדונם וחיטה ושעורה – 400 קילו לדונם — כולם הישגי שיא בארץ. נוסף לאלה הצליחו מאד הירקות והסייפנים, שנשלחו גם לחו״ל. קלחי התירס, אחרי גריסת הגרעינים- נשלחו כחומר גלם לבית החרושת לנייר בחדרה.
שינוי מעשי בראשית
כשיצאנו מהמשרד לא פסקנו מלשאול: איפה המים ? קשה היה להאמין למראה עינינו, במקום האגם הגדול והביצות שהיו סביבו, הייתה אדמה מיושרת, שטרקטורים סובבו עליה הלוך ושוב, כבתוך כל שדה אחה ומשכו אחריהם מחרשות ודיסקוסים כבדים. בתווך זרם לו הירדן באפיקי המיושר והעמוק, כאחד הנהרות בארצות המתורבתות. לא רק מצדו המערבי של הירדן השתרעו האדמות המעובדות, כי אם גם מצדו המזרחי, בשטח המפורז, עד למרגלות ההרים שבעבר הסורי.
עלינו לסירת מוטור, שעמדה באחת התעלות ושטנו לאורכה מסביב לשמורת הטבע. מתוך הסבריו של סופרין יכולנו לדעת, כי במקום התעלות היו ביצות, כלומר, לא רק שייבשו את הים, אלא הביאו מים לייבשה — פשוט שינו מעשי בראשית.
והשמורה נשמרת היטב
כדי לא להכרית את הצמחייה ואת בעלי החיים האופייניים לאזור, הקיפו בסוללות עפר 2.800 דונם בתעלות ברוחב מ-15 עד 20 מטר ומלאום מים. בצורה כזאת נותר השטח מוצף ומושקה והסוף והגומא גדלים בו כבתחילה.
הסירה חצתה לאיטה את התעלה שעומקה 3 מטרים. מעלינו חגו להקות זרזירים. פה ושם דאו פליקנים ואווזי-בר ועל רגבים יבשים נצבו נצים גדולים וסקרו אותנו במבטם החודר. המראה היה נהדר, כעין אי במים רבים נראתה השמורה בין התעלות.
הקפנו אותה מסביב וזכינו לראות את פרח הלוטוס, שחזר לפרוח בה כאילו לא היה ייבוש. תוך השיט הסבירו לנו סופרין וחיים את התכניות לפיתוח השמורה וסביבה 80 מיליון מטר מעוקבים מים נחוצים לשנה, כדי לשמור על השמורה במצבה התקין. המים יקרים ונחוצים להשקייה, על כן מזרימים לתעלות של השמורה את מי בריכות הדגים שבסביבה. מתוך הדונמים מכוסים רק אלף במים והיתר בצמחים, התעלות נמשכות לאורך 7 ק"מ והן פותחות סיכויים לפיתוח התיור והשיוט. מלבד זה יש בהן דגה רבה, אפשר לדוג בהן קרפיונים של 12 קילו.
תכניות לפיתוח התיירות
עתה משנגמרו עבודות הייבוש מונחות תכניות נועזות ורבות סיכויים להפוך את השמורה למקום של טיולים וספורט מים. מתכננים לרכוש סירות מנוע לעריכת טיולים סביב השמורה. מסדרים רפסודות מקורות עצים לקינון הצפרים ומתכוננים להקים גשרים, שיאפשרו לעבור מעל פני תעלות המים. במרכז השמורה יוקם מצפה ובשטח היבש יוקמו לאורך התעלות ספסלים לנופשים. לא רחוק היום והשמורה תמשוך תיירים ובני נוער ליהנות מיופייה ותיהפך לענף כלכלי חדש.
פירות מפעל הייבוש
הסירה חזרה למעגנה ואנו יכולנו להשקיף פעם נוספת על העמק הפורה ולסכם את תוצאות המפעל. ״רשות פיתוח החולה", המעבדת את השטחים סיימה את השנה הראשונה ברווח של 680 אלף ל״י ובייצור שהסתכם ב-2 מיליון ו־700 אלף לירות. באותה שנה סיפקה החברה 120 אלף ימי עבודה לפועלי עיירות הפיתוח הסמוכות ושילמה להם מיליון ו-200 אלף ל״י שכר עבודה. בחווה מועסקים בממוצע 600 פועלים ובעונת קטיף הכותנה מגיע מספרם לאלף. השנה מצפה החברה להכנסה של 3 מיליון ו-350 אלף ל״י ורווח של 800 אלף לירות.
גידול סייפנים בעמק החולה
פועלי החווה רוכנים על רגליהם בתעלות הניקוז
איסוף התירס
השמורה
אגם החולה המיובש
אלה הן פירותיו של מפעל הייבוש שגם פרוטותיכם סייעו להגשמתו.
א.ב.
אשנב למערכת
קוראים יקרים
בשבוע שעבר ספרתי לכם משהו על היבולים הגדולים, שהושגו בעמק החולה המיובש, הפעם פרישת שלום מיערות הגליל הרכים וממפעל ההתיישבות החדשה באזור יודפת.
בית היערן ביודפת
*
בעוד שבאירופה משתוללות סופות וסערות פרצה בארצנו מגפת הפה והטלפיים בין עדרי הצאן והבקר. כידוע לכם הטילו השלטונות הסגר על המשקים הנגועים במחלה. תלמידי המושב שדה-אילן נחלצו לעזרת המשקים והתנדבו למלא את מקום הפועלים, שאינם יכולים לבוא לכפר מחמת ההסגר. ב״בכורי עטים״, הם מספרים לכם על מבצעם המיוחד במינו, הראוי לשבח ולהוקרה.
*
מאחר שקרבים ימי החנוכה והמחסור במחזות רב, הקדשנו מקום ניכר למערכון ה״סביבון", המתאר את ההווי ב"חדר", שבגולת פולין. המערכון עובד לפי סיפורו של שלום עליכם, ע״י ש. יורם.
*
לנשיא המדינה מלאו 75 שנה. אנו מצטרפים למברכיו ומאחלים לו שנים פוריות בכהונתו, יזכהו השם לימי שלום עם שכנינו ולגאולת פזורי ישראל מידי שוביהם.
שלכם העורך י"ד בכסלו תש"ך
אל יערות הגליל
(מסע אל המפעלים הגדולים)
המכונות עשו את דרכן בדרך בלתי ידועה החוצה את הגליל מעמק החולה, שבמזרח עד רמות בירייה וצפת במערב. נסענו במעט לאורכו של נחל חצור, על צלע ההרים החשופים. לפתע צצו לפנינו מדרונות מיוערים להפליא.
השתילים הרכים בלטו על הרקע הבהיר והסידי של ההרים הקרחים. שורות שורות עמדו לאורך המדרגות. איש היער של הקרן הקיימת, טוביה אשבל, נטל את שפופרת האלחוט לידו והחל בהסברתו : ״לפניכם אחד היערות הגדולים בצפון הארץ, המשתרע על שטח של 10 אלפים דונם. יש בו למעלה משלושה מיליון עצים, שהוחל בנטיעתם עוד לפני קום המדינה״.
״זה נראה כמו בשווצריה״ — העיר אחד הנוסעים במכונית, גם בשאר המכוניות, שנסעו בעקבותינו, נשא המקום חן וכבש את לבות הצופים בו.
מצפה בירייה – כפר יערנים
המשכנו לטפס מעלה מעלה, עד כדי 950 מטר מעל פני הים, ובכל שקרבנו לייעודנו, נראו היערות צפופים יותר וגדולים יותר. אי-שם צץ והתרומם ראשו של העצמון ולא הרחק ממנו חירבת יודפת, ערש מורדי החופש של הגליל.
טוביה שלח את עיניו בסיפוק לאורנים הזקופים והרעננים, עצר לרגע את המכונה ורמז דרך זגוגית החלון: ״אלה התינוקות שלי, מיד אחרי הגשם נוציא אותם לשטח״. ליד הדרך, על מדרגה צרה, עמדו שתילים רכים סדורים בתוך פחיות. ושוב אנו נוסעים ודברי ההסבר לשאר משתתפי הטיול ניתנים דרך שפופרת האלחוט: ״הקרן הקיימת עומדת לשקם את בירייה העזובה ולהפכה בזמן הקרוב לכפר של יערנים. כבר הובטחה עזרת המוסדות לשיפוץ המבצר ולהתקנה חשמל בו. אם הניסיון יצליח יקימו כפרי יערנים נוספים״.
מי אומר שצריך לנסוע לחוץ לארץ ?
המכונות נעצרו, עמדנו על אדמת בירייה. מעלינו התרומם המצפה, העשוי מעצי היער ומשוח בשמן פשתן. עלינו במדרגות העץ ונכנסנו לתוכו. חום ביתי ונעים מהאח המבוערת וריחו של קפה טרי, קבלו את פנינו. הכל אמר פשטות ושורשיות, האנשים, העצים והאווירה. המתקן, יפה-הקווים, מורכב קומת על קומה וחלונות רחבים קרועים בו אל ההרים שממול. מפה צופים הצופים ליערות ושומרים בל תאחז בהם האש. דפדפתי בספר האורחים ומצאתי בו כמה משפטים נחמדים. אחד כותב: ״מי אומר שצריך לנסוע לחוץ לארץ?״, אחר רשם פסוק מתאים: ״יפה נוף משוש כל הארץ קרית מלך רב״ ואילו שלישי הודה בגלוי, ״בפעם הראשונה ראיתי מקום נפלא״. זו היתה שירת הרי הגליל המיוערים בפי מבקרים נלהבים.
תכנית מצפה יודפת
טוביה אשבל, ממנהלי הייעור
אחד מיערות הקרן הקיימת לישראל
המדרונות המיוערים
אנשי הייעור במצפה יודפת
המשימה – פיתוח הגליל נפרדנו מיערות ביריד, והמשכנו בדרכנו במשעולים ישנים חדשים, אל מצפה יודפת המוקמת מחדש. חצינו חבל ארץ שרגל יהודי לא דרכה בו במשך עשרות בשנים — אדמות הגליל המרכזי השוממות. ושוב נטל טוביה את השפופרת והסביר! ״אנו מתקרבים למצפה יודפת, שישמש בסיס למדריכים ולמתיישבים ללמוד את השטח ואת תנאיו, בשביל ההתיישבות העתידה של עיירות החקלאות והתעשייה, שיקומו בשנים הקרובות״.
הגענו למצפה יודפת. חומת אבנים בגובה של מטר הקיפה את השטח מסביב ושני צריפים כבר עמדו על תילם. פה יוקם הבסיס. צורתו תהיה כעין חאן ערבי מבוצר. ממנו יצאו ואליו ישובו המתיישבים החלוצים של לב הגליל. לא הספקנו לעמוד על גודל התפניות ופראות המקום והנה נצטרף למבארים מנהל מחלקת הייעור של הקק״ל מר שרון ווייץ.
״לשלושה מיליון יהודים שיחיו במדינה בעשור השני יש לספק מזון, על כן מכינים כבר היום את הכפרים העתידים לקום בשנים הבאות. בגליל המרכזי נמצאים כחצי מיליון אדמות הראויות לעיבוד. •בקרוב תוקם העיירה הראשונה בת 400 משפחות, שתושביה יעסקו בהכשרת הקרקע ובתעשייה. המתיישבים יקבלו את מימיהם מהמוביל הארצי. אחרי העיירה הראשונה תוקמנה השניה והשלישית, לפי הצורר.״
אחריו עשינו הכרה עם יוסף, נציג המתישבים הצעירים, גרעין מבוגרי בית הספר הריאלי בחיפה, שהסביר במילים פשוטות את רצונם להיאחז במקום! ״פשוט יודפת קסמה לגו ובקשנו להתישב בה״.
מלב הגליל שבנו לשפלת החוף ובקרנו במנסרה בה יכולנו לעמוד על השימוש הרב בעצים המובאים מהיערות. היה זה סיור בבחינת חלום ופשרו, מפעל חלוצי ויבולו המבורך.
א. ב.
אשנב למערכת
קוראים יקרים
באור נרות החנוכה אסור להשתמש ועל כן אין פלא שקדושתן נשמרה. כל אחד מרגיש שאור החנוכה הוא מיוחד במינו, נבדל משאר האורות. הילד המסתכל בנרות הדולקים, איננו בודד. אני מכיר אנשים מבוגרים ואפילו זקנים, שמזילים דמעות בעמדם מול הנרות הקדושים.
חז"ל אמרו שאין בעל הנס מכיר בניסו, כלומר הנס נעשה לו הרגל. דומה שדבר כזה קרה לנו במדינת ישראל. הנרות מפיצים את אורם בלי הפרעות, הם דולקים בבתים ובלבבות. אולם יש עוד יהודים שאינם יכולים להדליק נרות חנוכה ויש כאלה המדליקים נרות בצנעה, במסתרים, תוך סכנת נפשות, גם הם עומדים מול הנרות המסמלים גבורות ונסים מימים עברו ובימינו אלה. המנורה המסמלת את חנוכה, והמנורה המסמלת את חירות ישראל, מאירות את מחשכי ימיהם ממרחקים.
*
על האורות ועל הגבורות שרים לכם ומספרים כמעט כל עמודי החוברת. לא נשאר לי, אלא לאחל לכם ברכת אורה ושמחה.
שלכם העורך כ"א בכסלו תש"ך
אשנב למערכת
קוראים יקרים
הכנסת הרביעית פועלת כבר כסדרה, אולם לא כל הבעיות שהועלו בתעמולת הבחירות מצאו את פתרונן. במדור ״לדעתי״, תמצאו צרור תשובות לשאלה האחרונה, שנשאלתם בקשר לתעמולה הבחירות לכנסת, הנוגעת ליחסים הפנימיים והבינ-מפלגתיים. אחת הקוראות ששכחה לרשום את שמה כותבת:
״היות ועמנו עם של מזוג גלויות, אין זה הוגן מצד המפלגות להשתמש בכל האמצעים, כדי לנצח. כל מפלגה ומפלגה, צריכה לאפשר לבוחר לבחור מתוך הכרתו הוא את המפלגה הרצויה. רק אז יהיה לאזרח אמון מלא בממשלה, וכך תזכה המדינה באזרחים נאמנים ובמשטר דמוקרטי במלוא מובן המלה״.
את יתר התשובות תמצאו בעמוד 3.
★
ראיתם בוודאי אח המודעות היפות, שהופיעו בעיתוננו ובהן ילד בעל צוואר של ג׳ירפה או מציל היושב בסוכתו, באמצע הכביש. את המודעות האלו מפרסם ״המרכז לבטיחות״ של ״אגד״. את ״אגד״ ונהגיו כולנו מכירים – הם מובילים אותנו לכל מקום בארץ. עכשיו החליטו נהגי-אגד״ להילחם באסונות הקורים בכבישים, כאשר מכוניות מתנגשות או כאשר ילדים עוברים את הכביש שלא בזהירות.
לשם כך הקימו חברי ״אגד״ את ״המרכז לבטיחות״ והוא מלמד את הנהגים לנהוג באוטובוס בזהירות ואת הילדים – להתנהג בזהירות בכבישים.
בגיליון הזה תמצאו חידון, שהכין בשבילכם ״המרכז לבטיחות״ של ״אגד״. לפותרים נכונה יוענקו עשרה פרסי-טיולים לכל המקומות היפים בנגב ובגליל.
השתתפו בפתרון החידון. וזכרו להיזהר בכביש.
★
בסוף ברצוני להסב את תשומת לבכם לחיבורו של אשר בומאר מטנג׳ר המתפרסם בחלקו במדור ״בכורי עטים״. בהמשך החיבור(המשתרע על חמשה עמודים) באים דברי דרוש נאים על הדלקת נרות חנוכה. צלמנו את חיבורו, כדי שתוכלו לראות במו עיניכם את כתב היד הנפלא, שהוכן בשקידה רבה ומתוך אהבה גדולה לעיתוננו.
אורה ושמחה בחג האורים.
שלכם העורך כ"ח בכסלו תש"ך
גדנ״עים בהדלקת הלפיד על קברי החשמונאים במודיעין
|
| א) עלי לציין כי עיתונכם שופר לאחרונה לטובה במדור החדש ״ממראות הימים״, אשר בו מופיעות תמונות מעניינות על חדשות הארץ.
ב) תודתי לסופרת תמר בורנשטיין על סיפוריה היפים (בדרך כלל), אך הסיפור ״עלילות יואש", הוא היפה בכולם. תודתי היא גם ל-א. ב. המספר את סיפורו בתמונות ולכל אלה המשתתפים בעיתון. חיים בוכמן בן 121/2 תחכמוני, רחובות. |
במשעולי עציון 