בעיתוני "הצופה לילדים" כתבות החתומות א.ב.
אלה ראשי תיבות של השם אהרון בינדר
שמו הספרותי של שאול רז.
אשנב למערכת
קוראים יקרים!
שיר חדש עולה מגת — שיר המתקוממים נגד כפיה ועוול, שיר זקיפות קומתם של העולים שומרי התורה.
שיר חדש עולה מגת
מעשה בבניין, שהוקצב לבית ספר ממלכתי דתי, במרכז העירוני גת, שבחבל לכיש, ונתפס בכוח ע״י בית הספר החילוני. חדשים רבים סירבו הפולשים לפנות את המבנה עד שקמו ההורים הדתיים, המורים ותלמידיהם ודרשו להשיב להם את הגזלה.
הדי המקרה נשמעו בימים אלה בכנסת ועוררו וויכוח נוקב על ביצוע חוק החינוך במדינה, ועל הכפייה, שכופים על חלק מהעולים, לשלוח את ילדיהם לבתי ספר חילוניים.
המקרה מלמדנו שני דברים:
א) מאבק נטוש בישראל על נפש הדור הבא. על נפשותיכם אתם:
ב) כבכל מאבק יש כורך להתאבק.
גם כשיש חוק במדינה, יש צורך להיאבק על חירותנו הרוחנית, שלא תקופח ע"י מפירי החוק. בסיפוק אנו מדגישים את העובדה, שתושבי חבל לכיש אינם כענבים בגת, אלא אזרחים בני חורין ויהודים הלוחמים על נפשם ואמונתם.
אכן שיר חדש עולה מגת.
לא רק בגת מתנהלת מערכה על נפשה של אומתנו, גם בתפוצות נעשית עבודה רבה וחשובה. בחדשים האחרונים הבאנו לכם פרישות שלום מכמה גלויות, הפעם ד"ש מאחינו בהודו.
החוברת הזו תשיגכם כבר באווירה של ערב חג, בהכנות לימי החופש. לא נותר לי אלא לברככם שתבלו בנעימים ותיהנו מהדרור ומתענוגות העלומים.
שלכם העורך ג' בתמוז תשי"ז
|
על החוברות האחרונות החוברות האחרונות הן נורא מעניינות בחומר הרב, שנמצא בהם. ביחוד מעניינים אותי המדורים: "ספורט", "לדעתי" ו"מדור הבול". מדוע אינכם כותבים סיפור בהמשכים עם הרפתקאות, כדוגמת "המטמון", שעניין אותי וקוראים אחרים. המשיכו בלימוד הדור הצעיר ושאו ברכה ממני. עזרא שמו, כתה ו', בי״ס "יבנה", כפר-אתא. |
| לכ׳ העורך, שלום רב!
אני קוראת בעיתון כבר שנתיים ואחותי שבע שנים. במשך זמן זה מוכרחה אני להורות, שהעיתון משתפר לטובה בהשראה לשנים הקודמות. המדורים שבחוברת הם טובים ומוצלחים, חוץ מכמה. ״לדעתי״, שמופיע לעתים רחוקות מדי, ״כדאי לדעת״, הם מעניינים. המדור ״עת לצחוק", הוא קטן יותר מדי. מרגישה אני היטב, שאתם משתדלים למלא את בקשות הקוראים, להרחיב מדורים שונים, אך אני מבינה שאינכם יכולים למלא את הכל בפעם אחת. בברכת עלו והצליחו לכל אלה, שעשו ועושים למען החוברת. ניצה שוער, שיכון עממי, כביש ראש-העין פ-ת. |
|
חברים לעט אנו 2 בנות מעוניינות להתכתב עם נערים באנגליה ובאמריקה בגיל ו-12-13 על נושאים שונים. הכתובות: רות רחלזון עדינה רפפורט, רח׳ פינסקר 31, פ-ת. |
אשנב למערכת
קוראים יקרים!
רבים מכם מבלים כבר את ימיהם בקייטנות השונות ו״עושים כייף״, כפי שנהוג בחופש הגדול. על כן אתאים את עצמי למצב רוחכם ואקצר בדברי.
כולכם חולמים על עתידכם ומנסים לתאר לעצמכם מה תהיו לכשתגדלו, לא תמיד ברור לכם חפצכם, יש ואתם מושפעים מחבריכם, מסביבתכם, מהוריכם ומדריכיכם. לפני שנים, לפני היות המדינה, שאפו בני הנוער בארץ לחיי יצירה חלוצית, בימינו ירד המתח ורבים מבקשים ל"הסתדר", לחיות חיים קלים, אנו משתדלים מדי פעם להצביע לפניכם על דרכים ומקצועות הנראים לנו כמתאימים וכנכונים, שיש בהם חלוציות ותכלית. בסדרה זו תמצאו הפעם את הרשימה ״אני רוצה להיות אחות״ — חלום נערה שהתגשם ליום אחד.
אני רוצה להיות אחות
על אף שפרקתם מעליכם את עול הלימודים תפיקו תועלת רבה, אם תקראו בעיון את הסיפור ״סדר יומי הקבוע״.
*
עם מסירת הצוללות למצרים, כדאי לנו להכיר את ״מפלצות התהום״, המשוטטות בקרבת נמלינו. ז. גנון לקט לכם את הפרטים על בניינם ואורח פעולתם.
שלכם העורך י' בתמוז תשי"ז
|
מכתב מקולומבו לכבוד מערכת "הצופה לילדים", אדונים נכבדים. כמעט שנתיים שהיינו מקבלים מישראל את עיתונכם ועוד עיתונים אחרים והתוכן שלהם שימש לנו לשיחות הדו-יומיות, אשר אנו, תלמידי בית הספר התיכון, מקיימים תחת הדרכתו של מנהלנו, מר דוד כהנא. בשיחות אלו אנו מדברים על המצב הפוליטי והכלכלי של מולדתנו, ישראל. בזמן האחרון כתבו אנשים רעים מכאן מכתבים לישראל ובגלל הרכילות שלהם הפסיקו לשלוח לנו את העיתונים, כך שמקור הידיעות שלנו על הנעשה בישראל הוא, העיתונות הקולומביאנית. אנו מבקשים אתכם מאד מאד, לשלוח לנו את העיתון שלכם, בכדי שנהיה קשורים עם הארץ ונדע את האמת על הנעשה בה. אל תתנו לאנשים רעים להרוויח ממעשיהם הלא-יפים, כי הם לא סובלים, שאנו מדברים תמיד על ישראל. אנו מחכים לעזרתכם ומקווים, שתמלאו את משאלתנו ותשלחו לנו את עיתונכם בדואר האוויר, כי בדואר הרגיל יגיע אלינו אחר שלשה חודשים, ואז החדשות כבר ישנות. אנו מודים לכם מעתה וחותמים בשם ועד תלמידי בית הספר התיכון מקולומבו — עברי. רבקה שרגא |
אשנב למערכת
קוראים יקרים
מתנה יקרה נתקבלה בשבוע שעבר במערכת — עיתון פרטי, המוצא ע״י א. בונהדי מתל אביב. החוברת שנגזרה מתוך מחברת בצורת לב כללה חידות וחרוזים. המחברת ציינה בשוליה, כי היא מתכוננת לערוך חוברות דומות מדי שבוע, בכל ימי החופש. על אף שלא העתקנו מתוך החוברת את החיבורים שהיו כלולים בה, חשבתי לי לחובה להביע את תודתנו לאסתר, על יזמתה ולהודות כי לבה דיבר אל לבנו. נראה לי כי הגתה רעיון נפלא, שיכול להיהפך לתחביב מקובל על כולכם. אני מזמינכם לנסות לחבר חוברות דומות ולהמציאן למערכת. דברים מעניינים ומוצלחים נשתדל להדפיס בעיתון.
*
והנה מקרה שני הראוי לציון.
כל עיתונאי שואף להכות את חברו ב״סקופ״, בידיעה בלעדית, שעדיין לא התפרסמה בשום עיתון. מעטים הם הכתבים הזוכים לרשום לזכותם "סקופים" רבים. בניסיוננו עם הכתבים הצעירים הסתפקנו בקטנות. אמרנו, די, אם "החברה" ילמדו למסור ידיעה, ידעו לחבר רפורטג׳ה חיה וימלאו לפחות תפקיד אחד במשך השנה, שיוטל עליהם ע״י המערכת. זה מזמן עורך את מדור הספורט כתבנו אלעזר לוין. קבענו אתו, כי פעם בשבועיים יערוך סקירה על הנעשה בספורט. לפני ימים מספר נכנס למערכת, מתנשף ומזיע: ״יש לי ״סקופ״! — הכריז – סקירה על העונה האחרונה. אני מבקש שתדפיסו אותה בחוברת הקרובה. על אף שהמדובר היה ברשימה ולא בידיעה התחשבנו בבקשתו והכנסנו אותה לחוברת. חריצותו של אלעזר ראויה לציון — כ׳׳צים שימו לב!
שלכם העורך י"ז בתמוז תשי"ז
|
על מצב שתוקן לכ' עורך "הצופה לילדים״ בתשובתי לשאלת במדור ״לדעתי״ (חוברת 18), שפרסמתם קטעים ממנה. כתבתי שגם בבית ספרנו יש רעש כשהמורה יוצא מהכיתה. כ-3 חדשים לאחר זאת השתפר המצב מכיוון שהיה לנו מנין בבית הספר והמורים היו מופיעים תמיד לתפילה. בצאת מורה אחד, נשארו האחרים והיה שקט. גם הילדים לבדם כבר מבינים, שאין לדבר בשעת התפילה. אני כותב זאת משום שבהתפרסם תשובתי בעיתון התחילו התלמידים לדבר ״יותר מדי״. אין אני רוצה שבית ספרנו יפגע ע"י אחרים, שיאמרו, שבתפילה בבית ספר דתי יש רעש ולא מתחשבים בתפילה. בכבוד רב. יצחק רוזנברג, בי"ס "נר עציון". |
אשנב למערכת
קוראים יקרים
798, 799… 800. הייתה זו התנצחות בין שני נערים במשחק הכדור. נקלענו ביניהם והתכבדנו בנזיפה חריפה: ״בדיוק בשמונה מאות…״ המשחק לא נפסק אף לרגע. שניהם עמדו מיוזעים ותפוסים בבולמוס ההתנצחות. העולם מסביב לא היה קיים באותו רגע, שום דבר לא הפריעם להכות בכדור הקטן ולהדפו ליריב בזריזות. גם כשעברנו ביניהם עם המצלמה המכוונת רטנו: ״אל תפריעו לנו!״ ומיד המשיכו לספור 801, 802.
הנזיפות שירדו על ראשינו והמבטים הזועפים אמרו לנו: ״אנו חיים בעולם שכולו דרור ותענוגות — סוף סוף חופש !
מקצת מאווירת החושש מביא לכם השעם אלעזר לוין, שאינו מתחפש, כי אם עוסק בכתיבה ברצינות.
*
לאוהבי ״לדעתי״ תשורה — שאלה חדשה לימי החופש. נו, כעת יש לכם זמן, הזדרזו במתן התשובות.
שלכם העורך כ"ד בתמוז תשי"ז
| מדוע המדור "לדעתי", בא לעתים כה רחוקות ? הוא אחד המדורים המעניינים ביותר והוא מופיע לעתים רחוקות כל כך. אני מציעה שהמדור -לדעתי״ יופיע כל שבועיים – האם זה אפשרי?
רות שטינברגר ירושלים |
תגובת המערכת
הדבר תלוי בתשובותיכם.
| לב׳ הצופה לילדים.
הסיפור "המטמון", מעניין מאוד. מדור "הספורט", כדאי שיופיע תכופות. המדור ״זעיר פה וזעיר שם׳׳, יפה מאד. האם אוכל לשלוח חבורים המשתרעים על 3-7 עמודי מחברת? יואל בן-נון, ירושלים. |
תגובת המערכת
לא נוכל לפרסם חיבורים ארוכים.
|
חברים לעט אני מעוניין להתכתב עם ילד בגילן 11—13 על כל נושא שהוא ולהחליף אתו בולים. צבי שפירא, רח׳ עזה 43, ירושלים. * אנו בנות בגיל 11 מעוניינות לבוא בקשרי מכתבים עם בנים (דתיים) בגיל 11—12, על נושאים שונים. ברכה קוה, רח׳ פינסקר 29, פתח-תקווה. מרים לוננפלד, רח' מונטיפיורי 40, פתח-תקווה. |
אשנב למערכת
קוראים יקרים
כולכם זוכרים בוודאי את הסרט ״אילו כולם היו כמוהם״, בו מסופר על תרופה שסופקה לאנשי אנייה ע״י קריאה אלחוטית. השבוע קרה מקרה דומה בארצנו. כדי להציל את חייה של אשה צעירה בירושלים, היה נחוץ להשיג דם לעירוי מסוג נדיר ביותר. בית החולים פנה בקריאה דחופה לציבור באמצעות ״קול ישראל״. זמן קצר אחרי שידור הפנייה, החלו להופיע התורמים הראשונים. ראשון להתנדבות היה זקן בן 70. בין התורמים, ארבעה מבין הנאשמים במשפט כפר קאסם. הדם שנתרם הציל את האשה, אכן מקרה של התנדבות למופת.
באותו שבוע קרה גם מקרה לא כל כך מופתי, רמאי אלמוני, שטרם נתפס צלצל לפקידה בתנועת המושבים והודיע כי אחד המתיישבים נפצע בתאונת דרכים והוא זקוק לעירוי דם, וכי האיש, שמוכן לתרום מדמו מבקש 31 לירות. הנ״ל שלח לפקידה אדם לקבל את הכסף המבוקש.
אחרי בירור נודע לפקידה, כי נפלה קרבן לרמאות.
הנה לפניכם שני מקרים על רקע של עירוי דם — אחד מופת והשני תרמית.
שלכם העורך ב' באב תשי"ז
|
החוברות משעממות או לא החוברות האחרונות נראו לי יותר משעממות, אבל כאשר קבלתי את החוברת מלפני שבוע, נוכחתי לדעת, כי היא החוברת היפה ביותר, שקראתי אי פעם. את תצפית השבוע כדאי לבטל, כי רוב הידיעות הן ישנות. מדוע נפסק המדור: ״קידוש השם״ ? הוא היה מעניין מאוד. "המטמון", היה נהדר ונפלא, כל סיפורי חיים אליאב, נהדרים. מדוע אינכם ממשיכים לפרסם את ספוריו ? כאשר קראתי את החבורים של הכתבים הצעירים, החלטתי, שהכתבים מלפני שנתיים היו ממש עיתונאים לעומתם. רינה ארליך, כפר-אתא, שדרות כורנוב, גבעת אתא ב׳. |
אשנב למערכת
קוראים יקרים
האגדה אומרת כי ״מי שלא ראה את ירושלים בתפארתה, לא ראה כרך נחמד לעולם״. אנחנו לא זכינו לראות את ירושלים בתפארתה, אולם זכינו לראות את העם המתאבל על חורבנה.
גם אחרי קום המדינה לא פג האבל, להיפך, הוא גדל עם פול שריד מחמדנו, הכותל המערבי, לידי האויב.
במשך אלפי שנים נשא העם את נפשו לירושלים ושפך את לבו לפני הכותל ששרד. האגדה מספרת כי בליל ט׳ באב בוכות אבני הכותל והאור במסגד, העומד במקום המקדש, כבה.
בשעה שהעיר העתיקה הייתה בידינו, היו תושביה לשומרי הכותל. משהו מקדושתו של המקום נדבק בהם והם נשאוהו עמם אל מחוץ לחומות. מי שנפגש עם יהודים מירושלים העתיקה, כאילו נשם לתוכו את אווירת הקדושה הזו. יכולני לומר ש״מי שלא ראה את יהודי ירושלים העתיקה, כשהם מתאבלים על עירם, לא ראה מימיו בנים האוהבים את אמם ומתאבלים על שברה״.
וביום פול העיר בידי האויב גדל אבלם פי שבע. עתה עומד הכותל עזוב ומיותם, אפילו בט׳ באב אין נפש יהודי מתרסקת עליו. בדד יבך הכותל ובדד יקוננו לו אוהביו.
אם יש את נפשכם להכיר את גדולתה של ירושלים ולחוש באבלו, לכו ליהודי העיר העתיקה וקוננו אתם יחד על חורבנה של העיר.
בשער החוברת תבליט ברונזה של הפרופ' בוריס שץ ז"ל ״ט׳ באב״, המתאר יהודים המקוננים על חורבן ירושלים.
תבליט בוריס כץ, יהודים מקוננים
במרכזה של החוברת שלש תמונות מירושלים העתיקה ופרקי נחמה לשבת נחמו. שני סיפורים שבחוברת והשיר, אף הם מספרים לכם על ירושלים;
שלכם העורך ט' באב תשי"ז
אשנב למערכת
קוראים יקרים
במוצאי שבת ספרו ביומן החדשות שלשה תלמידים השוהים עתה בצרפת על רשמיהם ועל פגישותיהם בסיורם המעניין. הנער והנערות גמרו את ההלל על יופייה של בירת צרפת ואמרו כי לעולם לא ישכחו את הארמונות ואת שכיות האמנות שביקרו. בהקשיבי לסיפורם, נזכרתי ברשמים שעשו עלי הארמונות וגלריות האמנות השונות ובדעתן של שתי צבריות צעירות שפגשתי בפאריס. ערב אחד הוזמנתי לבקר אצל משפחת שליחים, חברי קיבוץ טירת צבי, העושים בבירת צרפת זה מספר חודשים לרגל תפקידם. בקושי יכולתי לשבץ את מארחי הצנועים בבית הפאריסאי הכבד והמקושט בכל מיני זיזים אפילו מבפנים. המה אנשים צעירים ושזופים, שרגילים לחומו של עמק בית-שאן, נראו לי זרים ותלושים(דבר שהיה נכון) מכל ההווי הצרפתי, אך פתחנו בשיחה והנה כאילו נעלמה הזרות, צלילה של השפה העברית ואורח החיים הפוריטאני כמעט שבא לביטוי בארוחה הצנועה, גישרו על פני אלפי הקילומטרים, שהפרידו ביננו לבין הארץ. על שולחנם של מארחי מצאתי את גליון ״הצופה לילדים", שהגיע בדואר האוויר מהארץ, שמחתי כמובן לראות את החוברת ולקרוא בה, אולם יותר מכל שמחתי לשיחה עם בנות מארחי, שקבלו את שהייתם בצרפת כדבר לא כל כך חשוב ויקר. אחרי שספרי לי על לימודיהן ועל פגישותיהם עם ילדי העברים בפאריס, הפתעתי אותם בשאלה: נו, הגדנה לי מי מוצא יותר חן בעיניכם פאריס או ״טירת צבי׳׳? שתיהן השיבו בבת-אחת ״כמובן שטירת צבי״. נדהמתי לתשובתן הפסקנית והחילותי להסביר להם את ההבדל שבין שני המקומות. הבנות החזיקו בשלהן ״פה אנו זרים אבל טירת צבי זה הבית שלנו׳׳.
גדיד תמרים
סיפרתי לכם את הנ׳׳ל, כדי להעמידכם על מידת השתרשותם של ילידי הטירה בביתם, מידה שלא מצויה אצל צברנו. עשרים שנה בלוע הארי, גידלו דור חדש של צברים.
שלכם העורך ט"ז באב תשי"ז
| לערכת ״הצופה לילדים״
שלום רב! אני קורא את עיתונכם שנה שלמה ונהגה מאוד מהעיתון. בחוברת מספר 18, הביעה הידידה דנה ארליך את דעתה (״החוברות משעממות או לא ?), כי יש לבטל את המדור "תצפית השבוע״. אני מתנגד בתוקף לדבריה. המדור מעניין אותי מאוד וכנראה גם את הקוראים האחרים. היא כתבה גם שהידיעות במדור זה הן ישנות. דבר זה הוא לא נכון. אני קורא במשך כל השביע עיתון יומי ואיני מוצא שהידיעות מיושנות דין. אבקשכם לא לנטל את המדור הזה. מנחם לזר, כפר-אתא |
אשנב למערכת
קוראים יקרים
המעצמות הגדולות מתדיינות ביניהן לכמה זמן דרוש להפסיק את מרוץ הזיון בעולם. בינתיים אנו עדים לפיצוצים ולניסויים חדשים לבקרים. מדברים על שלום ומתכוננים למלחמה. גם מסביבנו נאגרות כמויות עצומות של נשק המוזרם ע״י המערב והמזרח כאחד. על אף שברצוננו באמת לעסוק רק בעבודות פיתוח ובניין, הננו נאלצים לעמוד על המשמר ולהחזיק את צבאנו בכוננות וברמה נאותים. על הצורך בעמידה זו ייחדו השבוע את דברם ראש הממשלה ומפקד חיל האוויר. האלוף דן טולקובסקי, הכריז ערב יום חיל האוויר, שאנו מסוגלים לעמוד בפני חיל האוויר של האויב ולנצחו. מטוסי ה״מיסטר" שבידינו יכולים להתמודד עם ה"מיג 17״. במיוחד עמד האלוף על רמת הטייסים הישראליים, שהוכיחו את עליונותם במלחמת סיני.
סקירה קצרה על תולדות החיל ומטוסיו תמצאו במרכזה של החוברת הזו.
בקשר ליום חיל האוויר, כדאי שאביא לפניכם קטע ממדרש שלקט יוסף בן-אפרים — זו ממש פנינה.
"אם בגפו יבוא – היה למקרא לומר:
אם לבדו בא – לבדו יצא, מהו בגפו?
אמר: חס-ושלום! אם גרמו עוונות, אויבים באין אליהם באגפים, כנשרים שטסים במים דכתיב: קלים היו רודפינו כנשרי שמים: – כנפים שלביטחונות תן להם – מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם!
(מכילתא דרבי שמעון בן-יוחאי. מהדורת ד. צ. הופמן)
אשרינו שיש לנו חיל אויר בעל רמה, אולם טוב שהקדוש ברוך הוא ייתן לנו כנפי ביטחונות.
שלכם העורך כ"ג באב תשי"ז
אשנב למערכת
קוראים יקרים!
המעצמות הגדולות מתדיינות ביניהן לכמה זמן דרוש להפסיק את מרוץ הזיון בעולם, בינתיים אנו עדים לפיצוצים ולניסויים חדשים לבקרים. מדברים על שלום ומתכוננים למלחמה. גם מסביבנו נאגרות כמויות עצומות של נשק המוזרם ע״י המערב והמזרח כאחד. על אף שברצוננו באמת לעסוק רק בעבודות פיתוח ובניין, הננו נאלצים לעמוד על המשמר ולהחזיק את צבאנו בכוננות וברמה נאותים. על הצורך בעמידה זו ייחדו השבוע את דברם ראש הממשלה ומפקד חיל האוויר. האלוף דן טולקובסקי הכריז ערב יום חיל האוויר שאנו מסוגלים לעמוד בפני חיל האוויר של האויב ולנצחו. מטוסי המיסטר שבידינו יכולים להתמודד עם ה״מיג 17״. במיוחד עמד האלוף על רמת הטייסים הישראליים שהוכיחו את עליונותם במלחמת סיני.
הרמכ"ל יגאל ידין בטכס הענקת כנפי טייס
סקירה קצרה על תולדות החיל ומטוסיו תמצאו במרכזה של החוברת הזו.
בקשר ליום חיל האוויר כדאי שאביא לפניכם קטע ממדרש שליקט יוסף בן־אפרים — זו ממש פנינה.
אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא – הָיָה לְמִקְרָא לוֹמַר: אִם לְבַדוֹ יָבֹא – לְבַדּוֹ יֵצֵא, מַהוּ בְּגַפּוֹ? אָמַר: חָס וְשָׁלוֹם! אִם גָרְמוּ עַווֹנוֹת, אוֹיְבִים בְּאֵין אֲלֵיהֶם בָּאַגַפִּים, כַּנְּשָׁרִים שֶׁטָסִים בַּשָּׁמַיִם, דִכְתִיב: קַלִּים הָיוּ רוֹדְפֵינוּ כְנִשְׁרֵי שָׁמַיִם – כְּנָפַיִם שֶׁלַבִּטְחוֹנוֹת תְּן
לָהֶם – מִי אֵלֶה כָעָב תְּעוּפֶינָה וְכַיּוֹנִים אֶל אֲרוּבוֹתֵיהֶם! (מכילתא דרבי שמעון בן־יוחאי מהדורת ד.צ. הופמן) אשרינו שיש לנו חיל אויר בעל רמה, אולם טוב שהקדוש ברוך הוא יתן לנו כנסי בטחונות.
שלכם העורך כ"ג באב תשי"ז
ראשון לציון בת 5
– עשרה מיליון לירות לחודש דרושים למימון השיכון לעולים, שמונה מאות עולים לחודש בממוצע הגיעו במשך חצי השנה האחרונה לארץ –
ידיעה רודפת ידיעה והמספרים גדלים והולכים, עד שאנו מתחילים לזלזל בהם. חרושת הקליטה והעליה פועלת במלוא הקיטור ימה שאוזנינו קולטות, הרי זה רק המספרים היבשים. מספר אחד בן שתי ספרות בלבד, התגלגל בשבוע שחלף בין שאר המספרים והוא : 75 שנה לראשון לציון.
מרחק רב מבדיל בינינו לבין אותה חבורה של עשרת הבילויים, שהשליכו הכל מאחוריהם ועלו לארץ הקודש, כדי להקים כפר עברי לפני 75 שנה. אז לא הייתה ממשלה עברית שתדאג לשיכונם. לא הייתה חקלאות עברית שתשלח להם מדריכים, לא צבא עברי ולא תחבורה עברית – אפילו הכביש ליפו עוד לא היה סלול.
עלו העשרה על גבעת החול בשנת תרע"ב (1822) בט"ו באב בלי כלי ציוד ועזרה. רכושם היחיד היה חלום על חברה שכל המשתייכים אליה "יהיו אוהבי שלום, אנשי מנוחה" – כי הרבה נדדו עד שהגיעו אל נחלתם. כדי לקשור עצמם לעבר האומה קראו לגבעתם "ראשון לציון", על יסוד דברי הנביא ישעיהו: "ראשון לציון הנה הנם ולירושלים מבשרת אתן". בין החלום והמציאות הפריד ים של צרות וניסיונות, הרי הם כתובים עלי ספר ועל חולות המושבה, על המצבות שבבית הקברות הישן ועל לוח לבם של בני המושבה. מאבק עם השלטונות הטורקיים על הזכות להקים צריף לשיכון, הובלת מים בעגלה מרחק שעתיים מיפו או מקווה ישראל, מלחמה עם מזיקים ועם פגעי הטבע בשדות, עם השכנים הערבים הבאים להרוס את המושבה.
רישומי עזרתו של הבארון ניכרים עד היום בעיר: בית הכנסת העתיק, היקב,
המטעים (בעיקר כרמי היין) ועוד.
ביקב
כדאי לציין שבראשון חיבר המשורר נפתלי אימבר את "התקווה" בשנת 1886. בכלל הפכה ראשון לציון למקורם ותחילתם של הרבה דברים ביישוב. פה נחפרה הבאר הראשונה וניטע הכרם הראשון, נבנה יקב והוקמה קבוצת הפועלים העברים הראשונה.
כיום מונה ראשון לציון 30 אלף תושבים, רבים מבינהם עולים חדשים שזה מקרוב באו לארץ, החדשים אינם יודעים את תולדות המקום, הם מקבלים שיכונים מוכנים ומטיילים בשדרות מצלות שנטעו ע"י מייסדי המקום, העובדים ב שדות ובכרמים שלא סקלו אותם ולא חרשו בהם כשהיו שממה.
אין פלא שבברכתה לחג היובל פנתה אליהם הגברת לוין, העומדת בראש העיר בדברים אלה: "אמצו אל לבבכם את המפעל הנפלא הזה שראשון לציון שמו; ייקר בעיניכם כל עץ ושיח מלבבים, כאילו שלכם הוא; ייחשב בעיניכם כל בניין ציבורי כאילו אתם במו-ידיכם בניתם אותו וטפחתם את מראהו; ראו נא כל כביש ומדרכה משל היה שלכם ממש וחובתכם היא לשמור עליהם ולהגן עליהם; יהיה בעיניכם ניקיונה של העיר כאילו בניקיון ביתכם וחצרכם מדובר.
פגישה עם ילדי ראשון לציון
א.ב.
אשנב למערכת
קוראים יקרים
אובושי אבודי ואופורי טוטו, שאביהם הוא מרצה באוניברסיטה של אצימוטה שבגאגה, הצטרפו זה לא מכבר ל״ידידי הצופה לילדים״.
את ידידינו החדשים האלה, רכשו טליה טמיר ונועם יבור, ילדי נציגיה של מדינתנו בגאנה.
טליה טמיר ונועם יבור, נציגי מדינתנו,
בפגישתם עם ילדי גאנה
הנה לכם פעולה משולבת ומוצלחת — נציגי גאנה מבקרים בישראל, כדי להדק את קשרי הידידות, וילדי ישראל בגאנה מפיצים את רוח ישראל המקורית בין ילדי גאנה.
משהו על ידידינו החדשים תמצאו בקטעי המכתבים של טליה ונועם, המתפרסמים בעמוד 3.
דברי הכ"צים, שפורסמו לפני שבועיים, הכילו בקורת על העיתון ועל הפעלת הכתבים הצעירים. לא אשיב הפעם למבקרים, אעשה זאת בפעם אחרת. ברצוני לבשרכם, שגיליון הכתבים יופיע בקרוב.
למרות השרב המעיק, אנו יושבים על הכנת חוברות החגים, למעשה אנו עומדים כבר בחוברות של חודש חשון, אלא שבינתיים עוד חודש אלול לפנינו, ובכן קול השופר קורא לבני ישראל לעשות תשובה ולהרהר במעשיהם. נעיין גם אנו קצת בדבריו של הרב זצ״ל על מהותה וערכה של התשובה.
שלכם העורך ל' באב תשי"ז
| עורך יקר!
בחוברת מס׳ 48, כותבת רינה ארליך, מכפר-אתא: "כאשר קראתי את החיבורים של הכתבים הצעירים החלטתי, שהכתבים מלפני שנתיים היו ממש עיתונאים לעומתם״. הנני מבקשת בזה להסב אח תשומת לבה של החברה רינה, כי הכתבים הצעירים מלפני שנתיים, היו ברובם בגיל 16- 14 ואלו הכתבים, שנבחרו עתה הם ברובם מגיל 13—11. ״ודי לחכימא ברמיזא״. שולמית אבנון. כ״צ, רחובות. |
|
דעתו על העיתון אחרי שקבלתי במתנה את כרכי ״הצופה לילדים״ הראשונים מדודי, התחלתי לקנות את העיתון, יש לציין שחל בו שפור גדול מהכרכים הראשונים עד היום. היות ורבים קוראי עיתוננו הם חברי ״בני עקיבא״, היה טוב אס המערכת תגיש כתבות על הישיבות שלנו. לדעתי חייב כל כתב צעיר, למסור על הנעשה בשבטו. ישראל שוורץ, כ״צ, נתניה. |
תגובת המערכת
אנו כותבים על הישיבות ועל הנעשה בבני-עקיבא, אולם לא נראה לנו שיש צורך במדור מיוחד, כפי שאתה מציע.
קוראים יקרים!
שנת תשי״ז מתקרבת לסופה, אנו מסיימים את כרך הי"א של עיתוננו. קוראינו הראשונים, שהגיעו לבגרות, זוכרים עדיין את צורתו ואת תוכנו של העיתון בימיו הראשונים. יש ביניכם רבים, שזוכרים בעל-פה כל סיפור וכל שיר ואת מספר הדף והחוברת בהם נדפסו. אכן התקשרתם לעיתון והוא לווה אתכם בדרככם במשך שנים רבות.
הצפייה להופעתו של הגיליון הראשון הייתה רבה והופעתם של הגיליונות, שבאו אחריו, לוותה בחרדה ובסקרנות. הימים הראשונים האלה לא ישובו, כי הם חד-פעמיים כמו ימי הילדות והנעורים בחיינו. אנו כמובן עושים את הכל, כדי לחדש את העיתון ולשכללו. להעשירו ולחבבו עליכם.
כיום הרחוב מוצף עיתונים רבים והם מנסים למשוך אתכם אליהם באמצעים מגרים ובפרסים יקרים. במהומת העיתונים, שפשתה בארצנו, לא בנקל תמצאו את דרככם ותתגברו על הפיתויים, אולם אני מניח, כי קשריכם עם העיתון יעמדו לכם במבחן. אנו מצדנו נעשה הכל כדי לעזור לכם בל תכשלו.
אנחנו מלווים כל גיליון חדש בצפייה ובחרדה וכל כרך חדש הוא לנו מבחן ומפנה. הכרזנו על חתימה לשנה מראש ואמנם רבים מביניכם כבר הזדרזו וחתמו על העיתון, אולם לא מעטים מחכים עדיין.
לא אמתח אתכם בהודעות מרעישות ולא בהבטחות שווא. ברור לי כי הכרך הבא יהיה טוב יותר ומעניין יותר מהכרכים הקודמים, מכיוון שרכשנו נסיון של שנה נוספת.
החופש תם — חזרה לספסל הלימודים ולאגודת הידידים, וכל ידיד חותם קבוע.
שלכם העורך. ז' באלול תשי"ז
|
בקשות והודעות אני מעוניין להתכתב בעברית עם ילד בגיל 12-13 הגר בחוץ לארץ. בועז אפלבוים, תל-אביב, אחד-העם 140. * אנו מעוניינים לשחק כדור-סל נגד קבוצה כלשהי בגיל 11-13. קבוצת ברזילי, שלמה קשפיצקי, חיפה, ברזילי 5. |
אשנב למערת
קוראים יקרים!
אני שמח להגיש לכם את הגיליון החמישי של הכתבים הצעירים. לא הקמנו רעש ולא התפארנו בראש כל גיליון, כי אנו מכינים ״פצצה״ היסטורית, מהפכה בעיתונות הילדים והנוער. כאמור. זה הגיליון החמישי, שנכתב כולו ע״י הכתבים שלנו ולכן אין כל חידוש בעצם הופעתו. ערכו בתוכנו ובניסיון, שקנו להם הכתבים בהכנתו. אומר מיד, לא כל הכתבים הגיעו לרמה הדרושה, או כולם הקדישו חלק מחופשתם לביצוע המשימה.
הטלנו על כל אחד נושא מסוים לחקירה, להסתכלות ולכתיבה. קצת מזה, שעשו הכתבים וכיצד עשו, תוכלו לקרוא ולנחש מתוך הכתוב. רוצה אני להעיר את תשומת לבכם לכיוון הגיליון — כתיבה מתוך הסתכלות וחקירה, כתיבה עיתונאית מובהקת ולא הרהורי-לב וזיכרונות, כפי שזה כרגיל בגיליונות של כתבים צעירים.
ראויות לציון מיוחד הכתבות: פטנטים – לאלעזר לוין, מלט – חלומה של מדינה נבנית — לרפאל מזרחי ו״גם לנו עולם משלנו״ של שרה בארי.
שני הכתבים החדשים, דוב קרמזין ורות צובנר, מגישים לכם רשימות על ילדי הפרברים, ואילו יהודית נחמני מתארת לכם את השבת ב״חפץ חיים״. סיפורה של מינה אשכנזי ורשימתה של שולמית שטינברג, אף הם ראויים לציון.
לכתבים החדשים והוותיקים — תודה.
שלכם העורך. י"ג באלול תשי"ז
ברכת הבנים
אָמַר רָ׳ אַבָּהוּ: לָמָה תּוֹקְעִין בְּשׁוֹפָר שֶׁל אַיִל ? אָמַר הַקָדוֹשׁ-בָּרוּך-הוּא: תִּקְעוּ לִפְנֵי בַּשׁוֹפָר שֶׁל אַיִל, כְּדֵי שֶׁאֶזְכּוֹר לָכֶם עֲקֵדַת יִצְחָק בֶּן-אַבְרָהָם, וּמַעֵלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִלו עֲקַדְתֶּם עַצְמְכֶם לִפְנֵי. (ר״ה ט)
קוראים יקרים!
בעמדנו לפני אדון-כל להתוודות על חטאינו, אנו מעלים לפניו את זכר ההתקדשות הנעלה ביותר, שבאה לביטוי בעקדת יצחק.
מאז ומתמיד, שמשה העקדה מופת וסמל לעבודת השם השלמה, לפסגת ההתמכרות של היהודי לאלוקיו.
כל אחד מאתנו איבד משהו מישותו, באבוד המיליונים בעקדה הגדולה, אך יחד עם זאת גם קבל משהו מהנעקדים. שירת האמונה הגדולה, שבקעה מקרונות המוות וממחנות ההשמדה, חיזקה ואימצה אותנו בדרכנו הקשה. בלעדיה, ספק אם היינו זוכים להקמת המדינה ולקיבוץ הפזורים לתוכה.
בהעלותנו את זכרם ובבקשנו סליחה ומחילה, נזכור, כי רק מי שמקיים בחייו את תורת השם, ראוי וזכאי לשאת את העקדה על שפתיו. מאבק קשה מתנהל במדינה על עיצוב חיינו, רק מי שחייו יכולים לשמש מופת לבן עם-העקדה, תורם את תרומתו לעיצובה הדתי של המדינה. המעשה המחנך, הדוגמה האישית, הם הנשק היעיל ביותר במאבק שאנו עומדים בו.
דומני, כי אבחנה זו מונחת ביסוד מהותם של הימים הנוראים. ולפיכך אמרו: אין יום הכיפורים מכפר על עבירות שבין אדם לחברו עד שיתרצו זה לזה – עד שיגשימו את הסליחה בחייהם.
*
בשנה שעברה עסקנו בביצור המדינה מפני התקפות מבחוץ. רבבות פועלים ובני-נוער יצאו למשקי הספר לבצרם ולמקשם. בד בבד התנהלה עבודת הביצור מבפנים, הוקמה המפלגה הדתית הלאומית, קוימה שנת רש״י, נפתחה אוניברסיטת בר-אילן, הוקמו ישובים חדשים והורחבה רשת החינוך הממלכתי דתי. היהדות הדתית ניהלה מערכה קשה על קדושת יום השבת ונאלצה אף להפגין בחוצות את נחישותה להגן על עמדתה.
*
השנה אנו פותחים את כרך הי״א של עיתוננו. לא נעמוד פה על ערכו של העיתון ועל תרומתו לביצור המחנה, במאבקו על ערכי המסורת בין הנוער, כיוון שהדברים ידועים לכם היטב. בסיפוק אפשר לציין, כי בשנה האחרונה רבו ידידינו, פעולות אגודות הידידים, הפכו למסורת וגיליון הכתבים הצעירים, שחתם את כרך י׳ היה תעודת בגרות לעיתון ולקוראיו.
על סף השנה החדשה, ברצוני לברך את כולכם ככתיבה וחתימה טובה, תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה!
שלכם, העורך ערב ראש השנה תשי"ז
במשעולי עציון 