בעיתוני "הצופה לילדים" כתבות החתומות א.ב.
אלה ראשי תיבות של השם אהרון בינדר
שמו הספרותי של שאול רז.
ל' בניסן תשי"ז
לאור גבורתם
שוב יורדו הדגלים והחצוצרה תשמיע קול ענות ואבל. הורים שכולים ויתומים רכים יניחו פרחים על קברי יקיריהם… אור יודלק בנרות הנשמה וקול החזן יחדור ללבב: ״יזכור״…
מורכנים נעמוד לפני הקברים ונזכור את אלה שנפלו על עצמאותנו בדמי ימיהם. העם, באשר הם, יזכרם ויתייחד עם זכרם. ובין המתאבלים פנים חדשות: הורים וקרובים, שאבדו את יקיריהם בשנה התשיעית לעצמאות ישראל…
אלה ליד אלה יעברו בזיכרוננו: חללי גוש עציון וחללי ירושלים העתיקה, גיבורי כפר דרום וגיבורי מבצע סיני. את זכר כולם נעלה, ולאור גבורתם נמשיך לבנות ולהגן על מדינתנו, בפני כל צר ואויב.
*
הרהורים על העמידה
נקח-נא שוב את ״גווילי-אש״ ביד ונדפדף בשירים ובמכתבים ונכיר את אלה שהלכו לפנינו – אור גבורתם ידריכנו כעמוד אש.
בין הנופלים במלחמת השחרור היה איתמר גולני. בחור אמיץ והוגה מחשבות. הוא נספה באחת הצניחות וגופו לא נמצא עד היום. מורשתו הרוחנית קוב¬צה ע״י חבריו בקובץ בשם ״נפש ותהום״, הוא כתב רשימות ושירים. באחד משיריו בשם ״הברוש״ הוא שואל?
בְּרוֹשִׁי, בְּשַׁלְוָתְךָ תַרְגִּיעַ.
כָּלִיל שְׁלֵמוּת הִנְּךָ לְנוֹי וּלְתִפְאֶרֶת,
בֶּךָ אָזִין עֵינַי לְעֵת עֶרֶב –
הַאוּכַל כָּמוֹךָ עֲמֺד בְּמִשְׁמֶרֶת?
כל בני גילו של איתמר גולני היו בעלי נפש ועמדו לפני העקדה כשהרהורים ממלאים את לבם.
תשובה לשאלתו של איתמר מצאנו בשירו של ברוך אמון, שנפל בסביבת ירושלים.
אַל מעֺד
נִלְחָם. אַל נִרְתָּע, אַל נַעֲמֺד –
בַּגְבָעוֺת וּבַבִּקְעָה – עַל הַחוֺמוֺת!
כִּי לָנוּ קוֺרְאִים שְׁפֵלוֺת וְהָרִים!
״תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם, בַּחוּרִים!״
הוא מסיים את שירו בקריאה שבועה: כי לנו הארץ הזאת תהיה, לנו הארץ הזאת!
על אף הכל תקום המדינה
יהושע לבינוביץ, אחד מחברי כפר-עציון, מחנך ומדריך ותיק, התהלך בימי המצור על ה״הר הקדוש", בנה ביצורים, הרביץ תורה, שמר בלילות והרהר על המצב. נפש רגישה ועדינה היתה לו ואף מחונן בכישרון כתיבה היה. באחד ממכתביו לרעייתו הוא כותב:
״אני מאד מאמין שכך יהיה וילדינו יגדלו ויהיו בנים בריאים, אמיצים, ונאמנים, למדינתנו המשוחררת. הרי אנו, הדור שלנו מתחילים להקים עולם חדש על עיי המפולת האיומים ביותר בתולדות תבל. מבחינה לאומית הרי זו שליחות אחראית מאד ומכובדת.
ספר התורה "קוממיות", לזכר חיילי צה"ל שנפלו במלחמת השחרור
״אני מאמין שהנוער שלנו יתגבר על כל המכשולים ועל אף הכל תקום מדינת ישראל״.
באמונה זו בתקומתה של מדינת ישראל הם הלכו כולם לקרב, לחמו ואף נפלו. את גבורתם ינקו מהתנ״ך וממורשת הגבורה וקידוש-השם של אבותינו ואת גבורתם העניקו לנו.
*
המתנדב הנועז
ומהרהורים ושירים למעשים. בימי מבצע סיני נתקעה יחידת צנחנים במעבר המיתלה, בלי יכולת להתגבר על אש המצרים, שהסתתרו בכוכים, שברכסי ההרים, הסוגרים על המעבר. ליחידה נגרמו אבדות רבות. הם היו מוכנים להסתער על התוקפים, אולם לא ידעו היכן הם נמצאים. באותו זמן בקש המ¬פקד מתנדב, שיסע בג׳יפ על הכביש, ימשוך את אשם של המצרים ויגלה את מקום סתרם. הנסיעה בג׳יפ הייתה מוות בטוח. הצנחן יהודה קן-דרור התנדב לנסיעה. הוא עלה על הג׳יפ, התניע אותו והחל לנסוע בכביש. מיד נפתחה עליו אש תופת. התצפיות גילו את מקום המצרים המסתתרים, אולם האש פגעה ביהודה בכל חלקי גופו. הג׳יפ נע בעצמו עד ליד אחד המצוקים.
כך הציל מתנדב אחד את גורלה של מערכה שלמה.
*
הוא היה לגשר חי
הגבורה, היא מעשה של הקרבה עצמית, מופת של יחיד המציל את הרבים. כשצבאנו פתח בהתקפה על המוצבים המבוצרים של המצרים ליד רפיח, נתגלו שדות מוקשים וגדרות תיל, החיילים פינו את המוקשים ועקרו את הגדרות תחת הפגזה קשה, כשכבר היו קרוב ליעדם, עייפים וסחוטים, נפתחה עליהם אש נוראה, אולם לא הייתה כל אפשרות למצוא מחסה, השטח היה ממוקש בצפיפות וכל תזוזה מחוץ לשביל הצר שפונה, הייתה מוות ודאי. מפקד היחידה המסתערת, פקד להתקדם ולפרוץ, אך היחידה עמדה מול גדר תיל חדשה. הטוראי טוביה אנשל גילה תחבולה. הוא הטיל את עצמו על גדר התיל והיה לגשר-חי, עליו עברו חבריו לנשק והסתערו על האויב, שבמוצב.
כך אפשר אחד בגבורתו את כיבושו של יעד, ע״י הקרבתו הנועזת.
*
2 מול 8
לא רק על הקרקע גברו החיילים הישראליים על המצרים, טייסינו שלטו ברקיע, הודות לעוז רוחם ויכולתם הקרבית.
מעשה בשני מטוסי ״מיסטר 4״, שיצאו לסוכך על הצנחנים במעבר המיתלה ופגשו בששה מטוסי ״וומפאיר״ מצריים ושני מטוסי ״מיג 15״. השנים לא ברחו מהמערכה ולא נמנעו מלהיכנס בקרב ביידעם את יתרון האויב. הודות לרמתם הטכנית ורוח הקרב הצליחו השניים להפיל ארבעה מטוסי ״וומפאיר׳ ולהב¬ריח את המיגים למצרים.
*
נלמד מפרי רוחם וממעשיהם של הלוחמים ונלך לאור גבורתם לקראת ייעודינו.
א.ב.
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
באחרונה שורה הברכה במגירתי — חג רודף חג וסופר רודף סופר. פשוט אין מקום בעתון, כדי לספק את רצונם של הסופרים. כמובן שאתם לא מפסידים מזה, להיפך — העיתון משתפר ומתגוון.
למרות, שעדיין אנו שרויים בחדשי החגים הרבים (פסח, אייר וסיון) אהיה הפעם פרוזאי ביותר. קודם כל לעניין המדורים השונים, שנתחדשו בעיתון. זה מספר שבועות אנו מפרסמים סדרה על ״גיבורי הרוח״ ומדור בשם ״מעשי ידיך להתפאר״. מעטים מכם הגיבו בכתב והעירו את הערותיהם לשני המדורים הנ"ל. — למה אתם מחכים ?
מהגיליון הזה ואילך, תמצאו לעתים תכופות סדרה חדשה של סיפורי אגדות, פרי עטו של אפרים צורף בשם ״סיפורי חסידים״ — מבחר פנינים מעולם החסידות הבלתי גדלה.
לפני שאעבור לחוברת עצמה, ברצוני להזכירכם, כי באמצע השנה לא נקבל שום בקשות להימנות על צוות הכתבים הצעירים. עתה ההזדמנות להשתתף בתחרות החיבורים וכל המקדים הרי זה משובח.
*
הערב ז׳ באייר, תשודר בקול ישראל תכנית מיוחדת לזכרו של מלך דניה, כריסטיאן העשירי, שהיה מחסידי אומות העולם. בשידור ישתתף בנו, פרידריך התשיעי, אשר ינצח על התזמורת המלכותית הדנית. מ.מ. מספר לכם בקצרה על מאמציו, של המלך כריסטיאן, להציל את יהודי דניה מצפרני הנאצים.
בבית דגון נפתחה לפני שבוע ״תערוכת הנשק 1957״, בעמוד 3 תמצאו סקירה ראשונה על התערוכה הנ״ל. הרשימה המרכזית מוקדשת הפעם לגדודי הנוער (גדנ״ע) וזה במסגרת הסדרה על חיילות צה״ל,
שלכם העורך ז' באייר תשי"ז
תערוכת הנשק 1957
לפני ימים נפתחה התערוכה השלישית בבית דגון, אחרי תערוכת האטום ופרי ההדר, ״תערוכת הנשק 1957". סגן הרמטכ״ל הדגיש בברכתו, בפתיחת התערוכה, שמטרתה איננה התרברבות, אלא הדגמת התעצמות כוחנו והידוק הקשר החי בין העם והצבא. לפנינו כלי נשק ערוכים בטוב טעם מן הפרימוס וה״דודקה״, עד הסילון והמרגמה.
ולא רק נשק הנרכש במדינות ידידותיות, כי אם גם מוצרי תעשייתנו הצבאית מוצגים כאן בשפע. מראים לצופה כיצד מייצרים כדורים, מפעילים קשר וכיצד מאמנים טייסים.
הפרט החשוב ביותר שנתגלה בתערוכה זו, הוא דבר ייצור הבזוקה הישראלית והט. נ. ט. (חומר נפץ) העברי.
"המיג״ וה״מיסטר״
נעים לראות את ה״מיג 15״, שנלכד ע"י צה"ל בסיני ולידו שלט: ״הופל ע״י יריבו ה"מיסטר" הישראלי״. ואמנם יכול המבקר בתערוכה לראות גם אותו, בלי הפלא, פרי המוח היהודי: ״מיסטר-4". הנה הוא לפנינו על הארץ ואפשר להתבונן בו היטב מכל צד.
לא רק המטוס הרוסי נלקח בשבי, זה היה גם גורלם של טנקים רוסיים מסוג "ט-34" ולא הרחק מן הטנק הרוסי, אנו יכולים לראות גם נושאת-גייסת רוסית, המצוידת בסידור אוטומטי למילוי האוויר בגלגלים.
טנקים מורכבים – המצאה ישראלית
התערוכה מתחלקת לארבעה מדורים, שכל אחד מהם עשיר ביותר: שלל סיני, הישגי תע״ש, חיל האוויר הישראלי וחימוש צה׳׳ל. העין נמשכת בראש ובראשונה לטנקים אדירים, בני 35 טונות. אחד הטנקים מצויד בסכין של הדחפור והוא סולל דרך לטנקים האחרים, הנעים בעקבותיו. והנה טנק, שתפקידו לפנות מוקשים, הוא עושה זאת בצורה מקורית, הוא דש את השטח. הטנקים המורכבים הנ״ל, הם המצאה ישראלית מקורית. לפנינו "שרמן" מצרי ולידו טנק צרפתי קל. והנה טנק מורכב משניהם, שטווח פעולתו מגיע לשני קילומטר והצי ! אנו רואים כמו כן תותח צרפתי חדש "מתנייע", בעל לוע של 105 מ״מ.
"כסא מפלט"
מדגמי חיל האוויר עושים רושם רב. מצנח, הפרוש באמצע האולם, ממחיש את אימת הצניחה. אין זה מצנח רגיל, אלא מצנח-אספקה המסוגל להוריד נשק ומזון במשקל של מאה קילו. אנו רואים גם מצנחים אישיים. המעניין ביותר הוא ״כסא המפלט״, הפולט את הטייס בשעת סכנה. לכסא, מצנח המציל את חיי הטייס ואם הטייס צריך ליפול הימה מצניחים עמו גם סירה, כדי שיוכל לשוט על פני הים, עד אשר יינצל. מודגם הקשר בין חיילת לבין טייס מתאמן וככל הדגמה חיה, מושך הדבר את תשומת לב המבקרים.
מקלעים כדורים ופצצות נפלם
אנו רואים את התת-מקלע הטוב ביותר בעולם, הרי הוא ה"עוזי״ שלנו, שניצח בתחרות בינלאומית את ה״גוסטאב״ השוודי. אנו רואים פצצות נפ׳׳לם מתוצרת הארץ, שמשקלן מגיע ל־250 קילו. התוצרת מגוונת מאוד, החל מכדורים זעירים ועד לאקדוחים, רקיטות-ענק. חומרי-הדף וחמרי-נפץ מכל הסוגים והמשותף שבהם: הכל על טהרת תוצרת הארץ.
א.ב.
תותחים חדשים ושריונים בתערוכת הנשק
נשיא המדינה מבקר בפתיחת תערוכת הנשק
אשנב למערכת
קוראים יקרים
בַּר יוֹחַאי נֶאֱזַרְתָּ בִּגְבוּרָה וּבְמִלְחֶמֶת אֵשׁ דַּת הַשַּׁעְרָה
וְחֶרֶב הוֹצֵאתָ מִתַּעְרָהּ שָׁלַפְתָּ נֶגֶד צוֹרְרֶיךָ
בַּר יוֹחַאי נִמְשַׁחְתָּ אַשְׁרֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ
בליל הל״ג בעומר ינשאו מעל רמות שירי השבח לזכר בר יוחאי אלפי חוגגים יפצחו בזמר. יחוללו ויכרכרו סביב לקברו של בר יוחאי ואש המדורות וההדלקה תתפשט ברחבי הארץ.
קבר ר' שמעון בר יוחאי במירון
בעיר וכפר ואף בעיירות שבגולה. יעלו האשים וקול שמחה וששון ישמע. הצעירים שביניכם יחגרו חץ וקשת וידמו להיות גיבורים כחייליו של בר-כוכבא. טוב להיות שמחים, ומאושרים החוגגים שניתנו להם סמלים ומנהגים לחגיגות.
*
לפני ימים מספר קיימנו את חג העצמאות ויכולנו לעמוד על הקושי לתת ליום תוכן וצורה, שיבטאו את שמחתנו המיוחל, אמנם קיימנו את המצעד ואת התפילות, את האזכרות ואת הריקודים, אך האם זכינו לכך, שהחג יורגש בבית ובמשפחה? אולי לנוכח הקשיים לתת דמות מקורית ליום העצמאות, נוכל להעריך תר את אבותינו, שטיפחו מסורות נערצות לכל ימי החגים.
*
ר' עקיבא ובר יוחאי היו תלמידי חכמים ואנשי מופת לדורם. גדולתם המוסרית, התבטאה בשעת מבחנים קשים להם ולאומה. הם קיימו בחייהם את תורת האלקים ונשאו בעול קיום המצוות. הם היו גדולים בתורה וגיבורים ברוח על כן לא יכלו להם הצוררים והמשעבדים. גם בימינו גברנו בעזרת השם על אויבינו ביתרון רוחנו. יצאנו למלחמה עם האויבים רק משום שרצו להשמידנו. השאיפה שלנו היא, כי ישרור שלום בארץ ״וכיתתו חרבותם לאתים״.
*
כל הנושאים שנגעתי בהם בדברי, כלולים בחוברת שלפניכם: סיפורים על ל״ג בעומר בארץ ובגולה. ולקט מענייני דיומא. גם הרשימה על הסרט "מלחמה ושלום", יש לה נגיעה כלשהי לחג, גם בה מדובר על קרבות ועל גבורה ועל השאיפה לשלום.
שלכם העורך י"ד באייר תשי"ז
מצעד הצבא
מאות אלפי אנשים ציפו למצעד הצבא בתל-אביב. קטן וגדול, חדש וותיק יצאו מבעוד בוקר, כדי להספיק להגיע לרחובות הראשיים של העיר, בהן עמד להתקיים מצעד הצבא. בשעה היעודה זז המסע לפני בימת ההצדעה, עליה עמדו נשיא המדינה, ראש הממשלה והרמטכ״ל.
ראשונים עברו גייסות השריון, אלה שהבקיעו את ביצורי המצרים בסיני ובמסע בזק הגיעו לפתחי תעלת-סואץ. השדרה הייתה מורכבת מכל סוגי השריון והארטילריה המקובלים בצה"ל: ג׳יפים, זחלמים, טנקים קלים, מסוג איי-אם-אקס 13 ושרמנים, תותחים קלים וכבדים נגד טנקים ונגד מטוסים, ביניהם תותחים חדישים מתנייעים, בעלי קיטר של 105 מילימטר ותותחים חדישים נגד מטוסים, בעלי קוטר 3,7 אינטש, היורים לגובה של 5 קילומטר ומכוונים ע״י ראדאר.
טור השלל שזכה לתשואות הרמות ביותר היה מורכב מטנקים רוסיים ט־34, מציידי טנקים בריטיים וצ׳כיים, מנושאי גייסות ומטנקים בריטיים מסוג "שרמאן וולנטין". השריונים היו צבועים בצבע המקובל בצה״ל, רק מתחת לספרות נשאר רקע צהוב.
אחרי השלל בא טור הרגלים, שכבש את לב הצופים בעזוזו ובהופעתו הנאה. בראש הטור עברו נסי היחידות, כשהן מובלים על ג׳יפים, בין היחידות שצעדו, היו נציגי הכוחות שהשתתפו בקרבות סיני: הצנחנים, נח"ל, גבעתי וגולני, חיל הנדסה, קשר ותותחנים.
בין הטור הממוכן לבין הטור הרגלי, עברו בשמי העיר 74 מטוסי סילון של חיל האוויר, ביניהם. מטאורים, אוראגאנים ומיסטרים.
בשעות של אחרי הצהרים נערכה התחרות כדורגל, בין נבחרת צבא צרפת לבין נבחרת צה״ל.
צנחנים שצנחו במיטלה
תותחים מתנעים חדשים, 105 מ"מ, תוצרת צרפת
טנק סובייטי שנלקח שלל בסיני
אשנב למערכת
קוראים יקרים!
יש אנשים שאין בפניהם מעצורים, הם חותרים ומגיעים לכל מקום, איזה אי-שקט טבוע באופיים והם נודדים בלי הרף לארצות רחוקות.
באחד הימים נכנס למערכת מיודענו רפאל הלפרין ואמר לי בזה הלשון: ״אתה לא בסדר״.
— מה יש? — שאלתי.
— הפסקתם את סיפורי באמצע — השיב.
— הכיצד ? — תמהתי.
— הייתי אצל הנגוס, ביקרתי אצל הכושים… ובכלל יש לי סיפורים מעניינים.
— במקום שתרבה להתלונן שב וספר — אמרתי.
ומה שהעלה עטו של רפאל מונח לפניכם בגיליון הזה. ״ביקור אצל הנגוס״,
ביקור אצל הנגוס
*
סיפור עממי המבליט את תכונות עמנו, הוא סיפורו של אריה אביב"י ״מצווה גוררת מצווה״. לצערנו שונה המצב כיום. יש אנשים שנולדו כיהודים, אולם אין להם כל קשר ליהדות. לפני כמה שבועות ביקר הרב הראשי הגר"י נסים באחד הקיבוצים והציג שאלות לתלמידי בית הספר, הילדים לא ידעו את הדברה הראשונה מעשרת הדברות ולא ידעו שום פסוק על שבת.
במצב חינוכי כזה, אין פלא אם רבים נוטים לייחס לכוחנו הפיזי את החירות שזכינו לה, האמנם, כוחנו ועוצם ידינו עשו לנו את החיל הזה?
*
עלי להעיר לכם, כי את התשובות לשאלה החדשה, יש להמציא תוך שבוע ימים ממועד פרסומה.
*
שלכם העורך כ"ח באייר תשי"ז
*
|
אשנב למערכת
קוראים יקרים!
אימת הקץ שאפפה את האנושות, לנוכח כוחות ההרס הטמונים בנשק הגרעיני, עוררה את טובי המדענים לקרוא את העולם לתשובה. הקרובים ביותר לסודות המדע, אוחזים בפעמון האזעקה וקוראים: בלי אמונה בכוח עליון ובלי מוסר חברתי, אין קיום לעולם! גם בארצנו נשמעים לאחרונה דברים על הצמאון לדבר ד׳ ועל הצורך בהעמקת ידיעות היהדות בין הדור הגדל. בחג מתן התורה, שומה עלינו להרהר בגורמי המפנה ובחובה שהיא מטיל עלינו כנושאי דבר השם.
*
מיום צאתנו ממצרים, התכוננו לקבל את התורה — זו הייתה תכלית היציאה ומטרתה. (כך אומר הרמב״ם בספרו מורה-נבוכים), בכל הדורות רדפו אותנו על קיום התורה, אך לא יכלו לנו. שמו אותנו בגיטאות, הובילו אותנו למחנות ההשמדה. העלו אותנו על המוקדים, אולם לא יכלו להשתיק את קולנו.
*
קמה מדינת ישראל ונדחיה מתקבצים בתוכה, העולם רואה בהגשמת חזון נביאי ישראל. בארץ עצמה חיפוש אחרי תוכן נעלה וצימאון לקדושה. מחנה שומרי התורה גדל ובני נוער נוהרים לישיבות.
קריאה בתורה בישיבה
עתה עלינו להתקדש, למען נוכל לשמש דוגמה וסמל לאחרים. יהיו חיינו טהורים ומעשינו רצויים לשם ולבריותיו. ״ואביא אתכם אלי״ — אומר הרמב״ם — זה מתן תורה — התורה היא הדרך המובילה לקדושת החיים.
שלכם העורך ג' בסיון תשי"ז
|
||
|
אשנב למערכת
קוראים יקרים!
לפני שבועות מספר שהיתי בחוץ-לארץ וטעמתי מחדש את טעמה של הגלות. בשבת, כשסיימנו את התפילה יצאנו לרחוב ומצאנוהו מלא רעש ותגרים, החנויות פתוחות, המכוניות בהילוכן והאנשים בעבודתם — חולין בכל. הניגוד היה בולט, השבת מורגשת רק בפנים, בבית הכנסת ולעתים רק בשעת התפילה, כי מעטים הבתים שבהם שוררת אווירת השבת גם אחרי התפילה. הרחוב הוא של הגויים, זעיר פה זעיר שם שומרת משפחה יהודית ובמקרה הטוב ביותר, מנין יהודים, על גחלת הקדושה. מוזר וזר היה לנו הרחוב, הרגשנו כי אנו שייכים להוויה אחרת ולמציאות שבה השבת מולכת גם ברחוב. בשוטטנו ברחוב הגויי עמדנו על ייחודה של ארצנו, שהיא שונה מכל הארצות, בה היהודי מרגיש כבביתו ואינו צריך להסתתר מעין זרים.
*
בגלות אנו מהווים מיעוט לאומי, ציבור זר ונסבל. יש ארצות שבהן זוכים המיעוטים לחופש דתי, אך יש גם מדינות שבהן היהודים מקיימים את יהדותם במסתרים. לזכותה של מדינתנו עלינו לציין, כי לא שכחה את חובתה למיעוטים. לפני מספר שבועות, העניקה מדינתנו לעדה הדרוזית עצמאות מבחינת ארגון מוסדותיה הדתיים. על הדרוזים ועצמאותם מספר לכם א. ב. בחוברת זו.
ממנהיגי הדרוזים
*
חלום העצמאות קיים זה דורות רבים, אולם רק מיום היווסד התנועה הציונית, עשה העם מאמצים להפוך את החלום למציאות. ד״ר תיאודור הרצל, שעל שמו נקראת אניית הפאר הישראלית החדשה, הורה לעם בגולה את הדרך לעצמאותו. על האנייה החדשה מספר לכם בכתבתו רפאל מזרחי.
שלכם העורך. י"ג בסיון תשי"ז
|
תגובת המערכת
הטעות הוא רק בזה שהחודש כתוב לפני היום, צריך להיות 26.3.57, אולם כנראה שהם רגילים לכתוב בצורה זו.
הדרוזים ־ עדה עצמאית
מדי שנה בשנה ב־22 באפריל מתאספים הדרוזים ליד קברו של יתרו, שבכפר חיטין בגליל ועורכים הילולא רבתי. העלייה לקבר מלווה תפילות, ריקודים ופנטזיה, כדרך אנשי המזרח. השנה נתווספה לשמחה הרגילה שמחה חדשה ומיוחדת במינה — הדרוזים הפכו לעדה עצמאית מוכרת בישראל. ההכרה בעצמאותם של הדרוזים, ע״י ממשלת ישראל, באה אחרי שגם בלבנון הכירה הממשלה, שאין הדרוזים מוסלמים וכי יש להם זכות לעצמאית דתית משלהם.
הדרוזים לתולדותיהם
לפי המסורת הקיימת בין הדרוזים הוקמה הכת על ידי החליף הפאטמי אל-חאכם ביאמר אללה (המושל ברצון האל) במאה ה־11 לספירת הנוצרים, וקיבלה את שמה משמו של נביא הכת, מחמת בן איסמעיל אל דאראזי, שהיה כנראה ממוצא פרסי או טורקי. הנביא אל דאראזי נמלט מחמת רדיפות המוסלמים ממצרים והתיישב בסוריה, תלמידיו ותומכיו של אל-דאראזי, טפחו את תורתו של מייסד הכת. כיום יש קרוב לרבע מיליון דרוזים במזרח התיכון. מרכזם הוא בהר הדרוזים שבסוריה. מרכזם ברוחני הוא בביירות שבלבנון.
בין הדרוזים לבין המוסלמים קיימים יחסי איבה מדורות, שרשי האיבה נעוצים בהתמרדות הדרוזים ובפרישתם מהדת המוסלמית. למרות שהדרוזים לא נכנעו ללחץ המוסלמים ונהו אחרי מנהיגיהם העזים, לא הכירו אלה בעצמאותם והכריחום להזדקק לבתי דין המוסלמיים ולמוסדותיהם השונים. עם הקמתה של מדינת ישראל, החלו הדרוזים לשקוד על עצמאותם ודרשו להכיר בהם כבעדה מיוחדת, הזכאית למוסדות משלה.
השנה התמלאה בקשתם ומשרד הדתות נתן ידו להגשמת שאיפותיהם. עדיין קשה לומר בבירור, כיצד תאורגן העדה ומה הם המוסדות שיוקמו, מכיוון שהדרוזים בעצם חלוקים בדעותיהם.
הדרוזים ודתם הסודית
דתם של הדרזים סודית ועיקריה ידועים רק לחכמי העדה. ידוע שזו דת מונותיאיסטית. הדרוזים מאמינים בא-ל אחד, שהתגלה בעשרה גלגולים עלי אדמות, בגלגול האחרון הוא התגלה בדמות אל חאכם, מייסד העדה ודתה. הם מקיימים שבע דברות, השונות לגמרי מצוויי המוסלמים, אחת מהן אומרת, כי על הדרוזי לומר את האמת. עדתם מתחלקת לשני מעמדות:
א) ״עוקאל" — יודעי חן.
ב) ״ג׳ואל״ — עמי הארצות.
בית התפילה שלהם נקרא ״כלווה״.
עזי נפש הנאמנים למדינת ישראל
הדרוזים בישראל מונים 18 אלף נפש והם חיים בעיקר בכפרים בסביבת הכרמל וחיפה. הם ידועים כאנשים אמיצים ועזי נפש, שוחרי חופש ועשויים ללא חת. מימי הקמת המדינה הכריזו על נאמנותם לישראל ולמרות הלחץ המופעל עליהם ללא הרף ע״י הערבים המוסלמים, הם מקיימים את נאמנותם ללא דופי. נאמנותם זו מצאה לה ביטוי במיוחד בהשתתפותם בקרבות מלחמת השחרור, בעיקר בטיהור הגליל מכנופיות של הקאוקג׳י.
גם בשנים שלאחר כך, המשיכו בניהם לשרת בצה״ל. הם לקחו חבל בפעולות העונשין של צה״ל נגד בסיסי הפדאיון ונלחמו בסיני, שכם אחר עם חיילי ישראל. באחרונה הוענקו לדרוזים זכויות יוצאי צבא, כדוגמת הזכויות המקובלות לגבי יוצאי צבא יהודיים. רבים מבין הדרוזים יודעים עברית ובאים במגע עם שכניהם העבריים בענייני עבודה ומסחר. כפרי הדרוזים נקיים ואדמותיהם מעובדות להפליא. הכרת עדתם כעדה עצמאית, תתרום וודאי הרבה להרמת תרבותם ואורח חייהם המיוחד ותשלבם במדינה כאזרחים שווי זכויות גם מבחינה דתית.
א.ב.
המוני דרוזים נוהרים לקברו של יתרו בכפר חיטין
נער דרוזי כקולפק
סגן שר הדתות ד"ר ז. ורהפטיג ושר המשטרה ב. שיטרית מתקבלים במחיאות ובשירה
טיפוסים של דרוזים
פגישת ידידים – מר זילברמן מצפת צופה בחגיגות יחד עם אחד השייכים
אשנב למערכת
קוראים יקרים!
התרבות בתקופתנו היא תרבות כרכים. בכל העולם נמשכת הנדידה מהכפר לעיר, עקב התפתחותן המהירה של התעשיות הגדולות, המספקות עבודה למיליונים, אך לא רק בגלל סיבות כלכליות נודדים האנשים לכרך. יש בעיר הגדולה מוסדות השכלה ותרבות המאפשרות לאדם להשתלם וללמוד.
בארצנו אנו משתדלים להפוך בני כרך לבני כפר. רבבות אנשים, שחיו בערים גדולות בגלות, הלכו להקים כפרים ולעבוד את האדמה. הכפר שלנו אינו מקום יישוב של אנשים בורים ומפגרים. — בכפרים שלנו חיים אנשים שוחרי תרבות וקידמה. מכל שאמרנו עד כאן ברור לכם, כי קיים הבדל גדול בינינו לבין שאר הארצות. שמחתי לקרוא את רשימתו של מתתיהו, על עיתוני הילדים בארצות אחדות. רשימתו חיזקה את דעתי, כי העיתונות שלנו משובחת ועולה על זו המוגשת לילדים ולנוער בעולם הגדול.
*
בגיליון זה אנו מפרסמים חלק מהחיבורים שזכו בתחרות החיבורים. רשימתו של מ. ברזילי, "בין ערבים״, ראויה לציון מיוחד. שפתו העשירה והפיוטית וראייתו החדה, מביאים לכם פרישת שלום מחיי הכפר הדתי בארץ.
בתחרות זכו: שרה בארי ויהודית נחמני, מהכתבים הוותיקים, משה ברזילי (שדה אליהו), רפאל מזרחי (חיפה), יצחק טרטנר (גדרה), שולמית אבנון (רחובות), דב קרמזין (תל־אביב), רות צובנר (ירושלים), ישראל שורץ (נתניה) ומינה אשכנזי (קרית מוצקין).
רשימותיהם של הכתבים החדשים, שלא פורסמו בגיליון זה, יראו אור בגיליונות הבאים. לכתבינו החדשים ברכה נאמנה.
שלכם העורך כ"ו בסיון תשי"ז
במשעולי עציון 