בעיתוני "הצופה לילדים" כתבות החתומות א.ב.
אלה ראשי תיבות של השם אהרון בינדר
שמו הספרותי של שאול רז.
אשנב למערכת
קוראים יקרים.
בשבועות האחרונים נשאלתי רבות:
— מתי תשתפו אותנו בסיורים ?
— איך אפשר להשתתף במפגש של קוראים? וכו'.
עלי לבקש את סליחת כל אלה שלא הוזמנו עד עכשיו להשתתף בפעולות "אגודת הידידים". לצערנו אין ביכולתנו לזמן את כולכם למפגשים ולהזמינכם לסיורים. הפעולות התחילו בתנופה רבה, אולם אינן יכולות להקיף אלפים. חכו סבלנות וגם תורכם יגיע.
*
מפגש הקוראים בבית ״יד לבנים״ הלהיב את כולם ועבר באווירה של רעות רוממות הרוח. היה זה אחד האירועים המוצלחים ביותר שנערכו בתערוכה הבינלאומית לספרות ילדים. כתבה על המפגש מתפרסמת בעמודים 9—8.
*
סוף סוף אנו יכולים להודיעכם כי הכרכים משנת תש״ך מוכנים ואתם יכולים לקבלם במשרדי העיתון. נצלו את ימי החופש ובואו לקבלם.
שלכם העורך ד' בניסן תשכ"א
*
|
|
באווירה של רעות
מפגש קוראי הצופה לילדים
בתערוכה הבינלאומית לספרות ילדים
״אילו אפשר היה לכנס את כל המלאכים המכים על ראשי האילנות והפרחים ואומרים להם לגדול, אילו אפשר היה לאסוף את כל קרני השמש המחממות ואת כל רסיסי הטל המרעננות, את כל גרגירי האדמה המזינות את הפרחים, את החרקים ואת הרוחות הטובות המעבירות את אבקת ההפריה מצמח לצמח ומזן לזן, אילו אפשר היה להפגישן עם העצים והצמחים — מה היו אומרים ? — אלה הם ידידינו! הם שומרים עלינו ומלמדים אותנו לגדול ולקיים את מצוות הבורא.״
במשל זה פתח שאול, עורך הצופה לילדים, את מפגש הקוראים שנערך בבית ״יד לבנים״, בפתח תקוה, במסגרת התערוכה הבינלאומית לספרות ילדים. העיניים הדולקות והפנים השמחות של קהל השומעים העידו, כי הבינו את המשל, כי אכן פתוחים ליבותיהם לדבריו הנרגשים של העורך.
העורך נושא את דבריו לקוראיו,
לידו ברוך אורן ויוסף דור
וכשעבר הפותח לפרט את ערכה של התערוכה ושל ספרות הילדים המשובחת, להתפתחותו של הקורא הצעיר, נדמה היה, כי הנה באים ונאספים גיבורי ספרות הילדים מכל העולם ותופסים מקום בין קוראיהם הצעירים. ״אלה הפותחים לכם שער לעולם הגדול — המשיך שאול בדבריו — המציידים אתכם בחוויות בלתי נשכחות, הרוקמים לכם חלומות פז ומעשירים אתכם בחכמת הדורות, אלה האורחים לכם לחברה בבדידותכם ומטים אוזן למצוקותיכם, המנחמים ומשמחים אתכם בשעשועים והגורמים לכם התרגשות עד דמעות, נאספו בתערוכה זו.״ והנה צצו דמעות־גיל בעיניים הדולקות־רושפות והלבבות דפקו בחזקה מרוב התרגשות. וטוב היה לכן, שמקהלת מוסד ״עליה״, יחד עם התזמורת, פתחו בשירה ובנגינה בניצוחו של מר ח. קירש והחזירו את הדופק לקצבו הרגיל. עתה אפשר היה לנשום במנוחה, להטות אוזן ולקלוט את הצלילים המרגיעים של השירה הנעימה.
חניכי מוסד "עליה" מנגנים ושרים במקהלה
בניצוחו של מר קירש מנהל המוסד
ציד פילים ושקשוק גלגלי רכבת
האווירה הנלבבת והרצינית חלפה עם סיפורו המשעשע של יוסף דור: ״חברה לאן נלך?״ הקוראים הצעירים הפכו ממקשיבים למשתתפים פעילים של ציד הפילים ומפעילי רכבות. את ההתרגשות ירש הצחוק (הסתכלו בתצלום השער!) ואת הדמעות — הגיל.
מפגש קוראי "הצופה לילדים"
בתערוכה הבינלאומית לספרות ילדים
המפתח של ברוך
ושוב הושלך הס באולם הגדול וברוך אורן, מנהל בית ״יד לבנים״, סיפר, בעל־פה, את הספור על המפתח, שניצל מ״פטריה״, ספינת המעפילים, ונמסר לשמירה לבית ״יד-לבנים״. כל מילה של המספר נקלטה בנפש חפצה, הלבבות כבר היו פתוחים ודרוכים ויכולת לחוש בחוטים הסמויים הנמתחים בין המספר לקוראיו.
ומהסיפור העצוב לאווירה בדוחה ומשעשעת — חידון בזק, בהדרכתו של מר דור, ובאמצע החידון הפתעה — אורח ממאלי נזדמן לתערוכה. האיש הוזמן לשולחן הנשיאות ובירך בצרפתית ובעברית את המכונסים. אחרי דבריו חולקו הפרסים לזוכים ולקול צלילי התזמורת כששירה פורצת מפי כל המשתתפים, החלו הידידים להסתדר לביקורם בתערוכה.
הייתה זו שעת חסד ומפגש רעים במלוא מובן המילה. אלה שזכו להשתתף בו לא ישכחוהו לעולם.
א. ב.
והיא שעמדה לאבותינו ולנו
קוראים יקרים,
בשעה שתסבו עם בני משפחותיכם לערוך את סדר הפסח ולספר ביציאת מצרים, אל תשכחו את סבלות אבותינו בדורנו אנו. סיפור יציאת מצרים הוא מתכונת-אב לשעבוד ישראל בין העמים בכל הדורות. הקדוש-ברוך-הוא מעניש אותנו על חטאינו ומפזר אותנו בין הגויים והם בבערותם מתחילים לדכא את היהודים ולהשמידם. קודם-כל הם מנצלים את הגולים ומעסיקים אותם בפיתוח ארצותיהם, אחר כך הם לוחצים עליהם, שיתבוללו ביניהם, אחר כך הם דוחקים אותם לגיטאות, מארגנים צבא של עבדים מתוכם ומעבידים אותם בפרך. את כל אלה הם עושים מתוך חשבון מדוקדק ומתוך כוונה ברורה להשמידנו מתחת שמי ה׳. אולם הקדוש־ברוך־הוא מגלה את מידת רחמיו, ובראותו את עמו המושפל והנרדף הוא יוצא להגן עליו ולהצילו מידי טורפיו. הוא נוסך בהם בטחון בגאולה ומאמץ את לבם ללכת בדרכיו, עד שנאמנותם לתורה ופלא קיומם בתנאי השעבוד מפיל פחד על משעבדיהם, והם מנסים להכחידם כליל. המשעבדים מתכננים תכניות השמדה, מסכסכים יהודים ביהודים, ממנים מתוכם שוטרים ונוגשים, בוזזים את רכושם, מדכאים את רוחם. רוצחים את ילדיהם ולבסוף מחסלים את מחנות העבדים, בשיטות אכזריות של רעב ומחלות, אך היהודים מתמרדים וקמים על משעבדיהם, ממשיכים לקוות כי משיח יבוא. הם צועדים לעבודה המפרכת ולמקומות ההשמדה ושירת ״אני מאמין״ על פיהם. השונאים משתאים מגבורת היהודים ואז השם שולח בהם את מכותיו. והגלגל מתהפך: משעבדים נעשים משועבדים ושרידי הגולים זוכים לגאולה ושרים שיר חדש על הצלתם ופדות נפשם.
גיליון חג הפסח
לכאורה סיפור מוכר (הלא?) ובכל זאת חדש. בירושלים המצפה לגאולה השלמה, כלוא אחד הצוררים הגדולים של ימינו — אדולף אייכמן. במשפטו יגוללו התובעים והעדים את מגילת הייסורים של עמנו בימי השואה. יש חשש שאגב סיפור הזוועות ישכח העיקר — מי הציל את השרידים מכף משעבדיהם ומי מסר את הצורר לידי שופטי ישראל? בהגדה יש לכך תשובה. היא שעמדה לאבותינו ולנו — הקדוש-ברוך-הוא הצילנו מידי האייכמנים — בלעדי חסדיו לא תתואר הקמת מדינת ישראל ותפיסת הצורר. היא שעמדה לאבותינו ולנו – לא חכמתנו וגבורתנו כי אם רחמי הבורא וזרועו הנטויה הוציאונו ממצרים והנחילו לנו את חירותנו מחדש.
חג שמח וכשר.
שלכם העורך י"א בניסן תשכ"א
ניסן תש"ח
בגוש עציון
קדחתנות עבודתם של מרחיבי מסלול הנחיתה, התמזגה עם הקצב המזורז של עבודת הביצורים והתחבורה כחוליה בשרשרת ההכנות לקראת חג הפסח. טרטור הטרקטור וחריקת שרשרותיו, בעקרו את הסלעים מבטן האדמה, מלאו את חלל הגוש המולה רבה. באופק, מסביב-סביב, מעמק-הברכה עד צוריף וסאוויר נראו החברים מניפים אתים ומכושים וחופרים שוחות הגנה. היוקשים אף הם, שוטטו על הרכסים בזרעם מוקשים ובהטמינם מלכודות. עין-הצופים הפקוחה בלשה ובחנה כל צל של תנועה. וממולם עמדו על גגות הבקתות צופי האויב. האדירה הייתה מתוחה ומחושמלת. הספיקה ירייה אחת, כדי שהקרב יתלקח מחדש. מדי הישמע הד היריות, הפסיק הטרקטור לטרטר והחפרים להעמיק השוחות.
הקרב נמשך כמעט כל ימי ניסן לסירוגין והשביל, המוביל לעציון מהמנזר הרוסי, סומן בדמים שנטפו מפצועים, שהובלו לבית החולים על גבי האלונקות.
קסמי אביב
והאביב בא ופתח את ניצני המטע, הצמיח עשב, דשן וריפד את העמק בפרחים למכביר, הכל מסביב קרא לשירה ולדרור, התיפיף והזדרח, קסם ושיכר. ועל הבמה האדירה הזו של נוף־ההרים בפרוס האביב, ערב חג החירות, התכוננה הקבוצה לבטא את רחשיה האצילים ביותר. ערב חג החירות, ערב קריעת ים העבדות והבדידות.
חג הפסח קרב וועדת התרבות דנה בתכניותיו. — מי ינהל את הסדר ? — הייתן לנו האויב לקיימו כבכל שנה?
גם האחראים לכלכלה, ידיהם מלאו עבודה. בעוד התותחים משלחים את פגזיהם, עסקו החברות בהבאת החג לכפר הנצור. לא הייתה עוד שנה של בוהק מסנוור כזה כפי שהיה בשנה אחרונה זו. הכל כובד ומורק, שופשף והוברק לכבוד החג.
עיטורי אחרונים
במטוס הובאו גיליונות נייר, צבעים ומכחול, כדי להציג לחברים את טעמו האמיתי של החג סיגננתי את העיטורים באורח סמלי, ציירתי על הקירות נוף ססגוני של אביב בהרים, עצים פורחים חופפים על הבתים, ובינותם פסוקים על נושא החג: חירות, גאולה ופסח. על הקירות תלינו קופסאות ובהן מפרחי האביב והפירות המוזכרים בשיר השירים. גם החצר לבשה חג. נמצאה ידו המטפחת של הגנן, שעישב את העשבים משטחי הנוי וחרש את אדמת החורשות שתי וערב. שיחי הלילך הפיצו את ריחם המשכר והפריחו אגודות פרחים ורדרדים, ידי חברים קטפו הפרחים ושיגרום במכתבים, שנשלחו במטוס לילדים ולנשים, כדי לבשר להם, כי בא האביב וכי על אף המצור הלבבות מתרפקים עוד על שיח ואילן.
בבוא החג
קצב ההכנות גבר מיום ליום עד בוא ערב החג. מכל הנקודות שבגוש נשלחו שליחים לעציון, כדי להצטייד במצרכים האחרונים לסדר, אחד בא לבקש כנף-תרנגול לזרוע, שני בא לשאול כיצד מכינים חרוסת? זה התחנן שיקציבו לו יותר הגדות ואילו האחר ביקש תוספת של כלים וצלחות. העגלות דהרו לעציון ובחזרה ויד המחסנאי הגושי מלאות עבודה.
לעת ערב, ברדת השמש אלי-ים, ניצבה פלוגת החיילים שבגוש סביב האלון העתיק, שבפרשת הדרכים והקשיבה לפקודת היום של מפקד הגוש.
ב״נוה עובדיה״, המכובד והמצוחצח, ניצב אותה שעה הקהל ושר בקול עצור: ״המעביר בניו בין גזרי ים־סוף״.
הסדר האחרון
כמאתיים חברים הסבנו לשולחן הסדר.
יוסף דמסט, המלך, ישב בראשו ולידו השומרים החמושים. רבים מן המסובים לבשו בגדי צבא ואחזו בידם את נשקם. אחרי שיוסף פקד על הסעיפים הראשונים של ההגדה, פתח הקהל בשירת ״הא לחמא עניא״. ב״השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין״, הגיעה ההתרגשות לשיאה, הידיעות על שחרורה של חיפה חיזקו ואימצו ונסכו בנו בטחון של אתחלתא דחירות.
״המלך״, בהרגישו את התפעמות המסובים, סלסל בקולו והמתיק את נימת הפסוקים, שילב ושיבץ בין הנאמר מאמרים ואגדות, ובתום הסעודה קרא החבר יהושע את שיר השירים. ״קול דודי הנה זה בא, מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות״. ״הנה זה עומד אחר כתלנו״ — הרגיש כל אחד בלבו. עוד מעט גם אנחנו נשתחרר מהמצור והבדידות…
ואז פתח יוסף בזעם עצור ובתקיפות של צדק: ״שפוך חמתך על הגויים!״ כבשנים הקודמות הושר ה״חסל סידור פסח״ המסורתי, אך יותר מאשר בשנים קודמות, הודגשו הפעם המילים: ״באשר זכינו לסדר אותו, כן נזכה לעשותו״. רבים עצמו עיניהם והתפללו: ״הלוואי יחד עם ילדינו ונשותינו! יחד עם כל בית ישראל !״
ולבסוף באה השירה העליזה והשמחה של ״לשנה הבאה בירושלים הבנויה!״.
אפל היה הלילה בחוץ, אך זרוע כוכבים ורבה הייתה התקווה, כי בקרוב יפסק הניתוק והגוש יחובר שוב עם ירושלים. הדי השירה והריקודים נשמעו במרחב המלא ריחות אביב ופריחה ומנקודה לנקודה נישאה הבשורה והתפילה: לשנה הבאה בירושלים הבנויה והמשוחררת.
שאול רז
אשנב למערכת
קוראים יקרים
היום מתחיל משפטו של הצורר אייכמן, הנאשם בהשמדת מיליוני אחינו בארצות אירופה, בהיותו יוזם ומבצע של ה״פתרון הסופי של היהודים״. יום התחלת משפטו של אייכמן הוא יום גדול ונורא כאחד.
גדול – משום, שיד היהודים השיגה את הפושע והביאתו לפני כס המשפט במדינת ישראל, שהוקמה בחסדי השם ע״י שרידי ההשמדה וצאצאי היהודים, שהושמדו באירופה.
נורא — משום שבמהלך המשפט יגוללו עדי התביעה מגילת זוועות ואימים, שעברו על בני עמנו ברחבי אירופה.
משפט אייכמן יחשוף מצד אחד את זוועות הגיהינום הנאצי ומצד השני את פלאי ההצלה וגם תקומת מדינת ישראל. ביום פתיחת משפט אייכמן חל גם יום השואה והגבורה, בו נתייחד עם זכר הקדושים, שעד נשימתם האחרונה האמינו כי הגאולה תבוא.
גיליון השואה והגבורה
אנו שזכינו לגאולה חייבים חוב גדול לאלה שנפלו בדרך. נעקוב אחרי המשפט בדריכות ונלמד ממנו את הלקח הדרוש.
שלכם העורך כ"ה בניסן תשכ"א
|
המדור מופיע כסדרו ולא הופסק.
|
אשנב למערכת
קוראים יקרים
חג העצמאות של השנה שונה מכל ימי העצמאות הקודמים. מלבד יחודו העצמי, כיום הקמת המדינה, אנו מציינים בו הפעם את מלאות שלש עשרה שנה לעצמאותנו המחודשת.
שלש עשרה שנה לעצמאות ישראל
היו אלה שנים של גידול והתכוננות לתפקידי העתיד; שנים של הנחת היסודות לחיינו הרוחניים והחומריים: שנות קליטת עולים ומיזוג גלויות; שנים של סכנות, מבחנים וישועות גדולות. עתה באו ימי הבגרות וקבלת עול המצוות.
היחיד מישראל מקבל על עצמו בהגיעו לבגרות אחריות מלאה למעשיו. כן חייבת השנה המדינה כולה, לקבל על עצמה אחריות מלאה ולהגשים את התקוות שתלו בה הדורות, שחלמו והתפללו להקמתה. ואם תשאלו: מהי האחריות המוטלת עליה? אשיב לכם: הגשמת התורה בחייה. הרמב״ם אומר בהלכות תפילין, כי:
״קדושת תפילין קדושה גדולה היא, שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם ועל זרועו הוא עניו וירא שמים ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטילה, ואינו מהרהר מחשבות רעות, אלא מפנה לבו לדברי האמת והצדק״.
כל זמן שחיי המדינה פרוצים ואינם מושתתים על יסודות תורתנו וחזון נביאינו, דומה היא למדינות האחרות, שכן רק התפילין והמצוות מייחדים אותנו משאר העמים.
ואם תמשיכו לשאול למהותו של חג הבר-מצווה והעצמאות השנה, אומר לכם: וגילו ברעדה — שמחתנו מהולה ביגון השואה. אולי יש בזה משום סמל שדווקא בשנת הבר-מצווה הועמד הצורר אייכמן לדין. ישראל המיותם, ששכל ששה מיליון מאחיו, ישראל היתום, שעבר את זוועות מיידאנק, אושביץ וטרבלינקה — תובע את צדקתו מאויבינו ומברך את אביו שבשמים שהביאו לחירות ונתן לו את מדינת ישראל, כדי שיוכל להמשיך בדרך אבותיו ולקיים את מצוות התורה.
שמחת ליל עצמאות ברחובות העיר
הורים שכולים על קבר יקיריהם בהר הרצל
וגם בהריע החצוצרות לסימן של החג והשמחה, נזכור את אבותינו ואחינו, שנפחו את נפשם בגיא ההריגה. בענווה נודה לד׳ על חסדיו הרבים ונתפלל כי שנת הבר-מצווה תהיה שנת גאולה שלמה, שנת גמול ודין לצוררי עמינו.
חג שמח,
גדולה וששון למדינת ישראל.
שלכם העורך ב' באייר תשכ"א
כרזת יום העצמאות תשכ"א
|
||
|
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
רבים מכם שולחים לנו הערכות והצעות ובצדק נדמה להם שלא שמים להן לב, מפני שלא מדפיסים אותן בעיתון. אני מרגיש חובה להסביר לכם, שמכתביכם יקרים ואני קורא אותם בעיון ומשתדל לתת להם ביטוי בעיתון, אולם בזמן האחרון נאלצתי לגנוז אותם בגלל חוסר מקום. המאורעות והחגים הרבים, שבאו זה אחר זה, מלאו את מרבית העיתון, עד כי לא נשאר מקום לשוחח אתכם כפי שנהגתי לפני כן. אם רק תחול הפסקה במאורעות השוטפים אתפנה לטפל בבקשותיכם.
★
השבוע חיינו בצלה של "הפרשה״ החדשה. אמנם, משפט אייכמן סיפק חומר רב למחשבה על גורל עמנו וסבלותיו בימי היטלר, אולם גילוי המרגל ד״ר י. בר, הלם בנו והחריד עד מאד. בגידה בעם, מסירת ידיעות לאויבים וניצול עמדה בצמרת הביטחון לאיסוף ידיעות — גילו מוקד סכנה חדש, שלא ידענו עד עתה.
מוטל עלינו ללמוד לקח מגילויי הזוועות של תקופת ההשמדה וכן מפרשת הריגול. אויבים רבים לנו מסביב. נהיה נאמנים למדינה ונאהב את עמנו אהבה אמתית, בדומה לזו המתגלה לכם בסיפורו החדש של יוסיעזר הצפוני על הרב קוק זצ״ל.
*
סיימנו את הסדרה על ״חלוצים ראשונים״ ועתה אנו מתחילים בסדרה חדשה על ״מסע במזרח הרחוק״. בגיליון זה מתפרסם ״לדעתי״ המחודש, פניותינו הרבות שתקיימו את הבטחותיכם בקשר להשתתפות במתן תשובות לא נשאו פרי. אם לא תשיבו גם הפעם נאלץ שוב להפסיקו.
שלכם העורך ט' באייר תשכ"א
*
|
||||
|
||||
אשנב למערכת
קוראים יקרים
עוד לא הספקנו להינפש מיום העצמאות ומחג הפסח וכבר ל״ג-בעומר עומד בשערנו. חג אחוז בחג וכולם יחד באים ללמדנו את ייחודו של עמנו. לוחמי בר-כוכבא, שיצאו מבתי המדרש של ר׳ עקיבא, לא היו לוחמים רגילים. הם התבשרו כל ימי חייהם לחיות בשלום ולקיים את מצוות התורה, אולם משבאו ימי המלחמה ידעו לאחוז בסיף ולהכות באויב. השנה נתגלו ממצאים חדשים מימי בר־כוכבא: מגילות, תכשיטים, מטבעות, כלי נשק ונסי מחנות לוחמים. עדיין לא פוענחו כל המגילות ולא נחקרו כל כלי הזין, אך דבר אחד ברור כבר עכשיו, לגבורת הלוחמים בדורנו היו מקורות רבים, ואחד מהם מלחמות בר־כוכבא. במחנותיו של בר־כוכבא קיימו את התורה לכל דקדוקיה ופרטיה. בדומה לימינו ידעו חייליו לחרף את נפשם למען ארצם ותורתם.
★
העלו את המדורות ושאבו עוז ובטחון מתלמידי ר׳ עקיבא ולוחמיו של בר־כוכבא. אויבינו רבים ואנו מעטים — עוד זמן רב נצטרך ללחום על חירותנו.
שלכם העורך ט"ז באייר תשכ"א
|
אשנב למערכת
קוראים יקרים
סיפורים מזעזעים סופרו לנו השבוע ע״י שרידי הגטאות על פשעי הנאצים נגד עמנו, סיפורים שעל כל אחד מאתנו לחרות על לוח לבו ולזכור לעולמים. אך מבעד לדם ועשן המשרפות, הבקיעו גם אור תמימותם ונאמנותם של בני עמנו, שידעו בלועו של המוות לקדש את אמונתם. לשמור על מצוות ולקיים חגים ומועדים. האור שהודלק במחנה אושביץ בלילי שבת מסמל את עמנו ודרך חייו.
בגיליון של היום אנו פותחים במדור חדש: ״ילדי העולם״ בו נספר לכם כיצד חיים ילדים בארצות השונות בתבל.
ילדים בתבל
כן אנו מפרסמים את הסדרה החדשה: ״שואה וגבורה״.
מפאת החומר הרב על העדויות שבמשפט אסתפק הפעם בשורות ספורות ואתכם הסליחה.
שלכם העורך כ"ד באייר תשכ"א
אשנב למערכת
קוראים יקרים
הימים ימי קציר חיטים והבשלת חפירות — שבחה של הארץ מתרונן במרחבים הפתוחים, בכרמים ובגנים — הגיע חג הקציר, חג הביכורים, חג השבועות, זמן מתן תורתנו. בין כתלי בית המשפט בירושלים מהדדים עדויותיהם של שרידים על קציר המוות ועל קידוש שם שמים בגיא ההשמדה וההרג. יהודים מספרים איך הלכו לכבשנים ולקברות ההמוניים, כששם שמים על פיהם, איך קיימו שבת ומועדים באושביץ, כיצד הדליקו נרות שבת על אדמת אירופה המלאה כבשנים ושרויה באפלת הרצח. בשמענו את סיפורי השואה המחרידים, אנו תופסים את משמעותם של המאורעות ומבינים היטב מדוע חפצו הגרמנים להשמיד את עמנו.
הם לא עמדו למרגלות הר סיני ולא קבלו עליהם את עול התורה, הם לא שמעו את הקולות והברקים ואת קול ה׳ בוקע מתוך הלהבות: ״אנכי״.״ — הם למדו לרצוח…
בעמדנו בבית הכנסת המקושט בירק ובשמענו את קריאת עשרת הדברות, נשים-נא אל לבנו את משמעותו של הבדל זה שבין עמנו לבין העמים האחרים, לא עם החוגג חגי-טבע בארצו עלינו להיות, אלא עם השומר תורה ומצוות! עם שגם עבודת השדה שלו מיוסדת על אדני הצדק והמשפט על אהבת הגר, היתום והאלמנה.
*
לקטנו לכם קצת פרטים על החג ומנהגיו והקדשנו מקום נרחב לתופעה המרנינה של ההליכה ללמוד תורה בישיבות.
ב״יהודי כשר ונאמן״ נוגע יוסף בבעיה חשובה: קירוב ניצולי המחנות. וכל זה בהתאם לתורת הרב זצ״ל על אהבת העם והארץ.
חג שמח.
שלכם העורך א' בסיוון תשכ"א
אשנב למערכת
קוראים יקרים
באחד הימים העיד במשפט אייכמן הד״ר מ. דבורז׳צקי מניצולי וילנה, ששימש בגיטו כרופא, בתארו את מצוקת הילדים, ציטט שיר שחובר ע״י ילד בן 8.
מעבר לגדרות הגיטו
קורא לי הפרח, משה'לה
— מדוע אתה יושב שם ?
— בוא אלי, בוא אלי!
הגויים שחיו מחוץ לגיטו היו אדישים לגורלם של ילדי ישראל, רק הפרח שפרח אי־שם מעבר לגדר היה לידידו של הילד הכלוא, הילד דמה כי הפרח קורא לו, כי עז היה רצונו להתהלך חופשי באחו, אולם הגדרות והקלגסים סגרו בפניו את הדרך לשדה ולחיים. מיליון ילדים גוועו במחנות… אתם המתהלכים היום חופשיים בשדות ישראל זכרו את משה׳לה הקטן, ששמע את קולו של הפרח הקטן ושאת קולו לא רצו לשמוע הגויים מסביב.
★
ב״שואה וגבורה״ תמצאו פרטים נוספים על חיי הילדים בגיטאות וברשימה של מ. איל תכירו את מפעלי החינוך המשלים, מנחם ר. מכנים אתכם לתוך כתלי קול ישראל וא. מסייר מספר לכם משהו על כריית המנהרה בכיכר מגן דוד אדום. לבסוף עלי להזכירכם כי את התשובות ל״לדעתי״ יש להמציא תוך שבוע ימים ממועד פרסום המדור.
שלכם העורך ח' בסיון תשכ"א
|
תגובת המערכת
כתבנו משהו על "עזרא״ ונפרסם ברצון, אבל משהו מענין וקצר.
*
|
תגובת המערכת
סיפורים בהמשכים יפרסמו בקרוב. אין באפשרותנו למלא את בקשתך השנייה.
|
אשנב למערכת
קוראים יקרים
בעוד אנו נהנים משמש נדיבה (גם בחורף), חיים אנשי אלסקה בקור של שלושים מעלות מתחת לאפס. בעיר פייארבאנקס, כ־130 מיל דרומית מהקוטב הצפוני, זורחת השמש פחות מ־4 שעות ביום, אך חיי הילדים מתנהלים שם כמו בכל מקום אחר בעולם. בסדרה החדשה: ״ילדי העולם״ מספר לכם מתי פרטים על ילדי האסקימוסים האוהבים את החופש.
★
סוד פלא החיים שימש אתגר למדענים בכל התקופות. דבר אחד ברור אחרי כל החקירות והתצפיות — יש מנהיג לבירה! גדולתו באה לביטוי בכל פרט שבבריאה. דבר נוסף ידוע שהחיים זקוקים לאהבה ולחום. השמש מחממת את הטבע הדומם והחי והאמהות מגינות ומחממות את היצורים הרכים עד שהם מסוגלים להיות עצמאיים. הפעם הבאנו לכם כמה תצלומים נדירים על בקיעת האפרוחים מתוך קליפת הביצה.
★
לבסוף עלי להעיר את תשומת לבכם לסיפור היפה והמאלף: אחי שלי… אחי שלי… בו מסופר כיצד שר-סינג הציל את חיי אחיו קונוור.
שלכם העורך ט"ו בסיון תשכ"א
★
|
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
השבוע בשרו לתושבי המדינה, כי הוחל בהכנת השטח להקמתו של נמל אשדוד בדרומה של ארצנו. לחלק קטן מקוראי עיתוננו הייתה השבוע הזכות לראות, במו עיניהם, את אשדוד החדשה ואת שפת הים, שייהפך בעוד שנים לנמל גדול ומשוכלל. לא יכולנו לשתף את כולכם בטיול היפה והמלמד, אולם אנו מבטיחים לכם כי במרוצת הזמן יקיפו הטיולים את כל קוראינו. פרטים על הטיול ומהלכו נביא לפניכם בגיליון הבא.
★
בינתיים נמשיך בטיולנו על פני ארצות העולם ונספר לכם משהו על ילדי יפאן. משהו יותר קרוב ללבנו הם סיפורי הזוועה על חיי הילדים בגיטאות, שסופרו ע״י העדים השונים במשפטו של הצורר אייכמן. באותו נושא דנה גם הרשימה במדור "הקולנוע", על ״העקרון הנעלה״, סרט מתוצרת צ׳כיה המנסה להסביר את בעיית ההתנגדות לקלגסים הנאציים.
★
השרב גדול וכולנו נאנקים תחת כבדו — אולי תגלו ענין במניפות הסיניות (ראה: "זעיר פה וזעיר שם"), שבאמצעותן ניתן להפיח רוח קרירה?
בסיפור הגדול והחדש של המדען הרוסי מקלעי, שיצא במאה הקודמת לגיניאה החדשה לחקור את חיי השבטים שם ולהגיש להם עזרה, נושבת רוח טובה של ידידות ומסירות למופת. עוז רוח וגבורה תמצאו גם ב״הרפתקה הגדולה״, בה מסופר הפעם על הטייס לינדברג, שחצה את האוקיינוס האטלנטי, בלי חניית ביניים.
שלכם העורך כ"ב בסיון תשכ"א
|
||||
|
||||
אשנב למערכת
קוראים יקרים ,
״… השמש זרחה, השרב העיק ואנו נסענו דרומה… כולנו היינו שמחים ושרנו בלי הרף, אך לפתע הפסיקנו יעקב י המדריך: ״בחפירות שאתם רואים מצד שמאל יונחו צינורות המוביל הארצי. קוטרם של הצינורות האלה הוא יותר מ־160 סנטימטר… — מי יודע מאיסה יוזרמו המים לנגב?״ — ״מהירקון! מהירדן ?״ — הדהדו התשובות מתחת לגגו הלוהט של האוטובוס ולפתע נעשה טוב בלב כאילו משב קריר ומעודד חדר לשיירתנו: "מהירקון! מהירדן!" — מה? כמובן, המים! ״בעוד שלוש שנים יזרמו מי הירדן לשממות הנגב..,״ חזר יעקב וסיכם את דבריו. ואחר כך עברנו את המושבות הפורחות של הבילו״יים — יש לנו כבר ערים בנות 70 שנה! והנה לפינינו אשדוד־ים! בעוד עשרות שנים, נוכל לספר — היינו במקום כשהיה רק גבעות של חול…״
בערך כך היו מתארים לנו המשתתפים את טיול הקיץ לדרום, אילו הכרזנו על תחרות חיבורים. על הצלחתו של הטיול מעידים עשרות המכתבים שקבלנו מיד למחרתו. כל הכותבים מסבירים כי לא יכלו להתאפק והיו מוכרחים להביע לנו את תודתם מיד, כל עוד חוויותיהם טריות. אין לי ספק שברבות הימים יזכרו את המראות שראו ויחד אתם יעלו את זכרו של עיתוננו ושל חברת ״אגד״ שאפשרו להם את הטיול הנאה.
אנו נוסעים באגד הופה-הי
ואתם, שלא זכיתם לקחת חבל בטיול הקיץ, קראן עליו והתנחמו כי אחרי החופש יגיע גם תורכם לטייל. שלכם העורך כ"ט בסיון תשכ"א
★
|
*
|
אנו נוסעים באגד "הופה היי"
חגי, הנהג הצעיר והמשופם של ״אגד״, חייך מפה אל פה (יותר נכון: מקצה אחד של שפמו עד קצהו השני): ״תאמין לי, אני נוסע עם עשרות קבוצות של מטיילים צעירים ומבוגרים ואולם מעולם לא פגשתי בילדים-מטיילים, כה עליזים, כה מקשיבים וכה מתעניינים במראות עיניהם.״
300 הילדים, תלמידי כיתות שונות בשבעה בתי־ספר מת״א יפו ורמת גן, הצדיקו במלואו את השבח שחילק להם חגי, אחד מארבעת הנהגים־המדריכים שהסיעו את "ידידי הצופה לילדים" בטיול לדרום, שנערך תוך שיתוף פעולה בין מערכת ״הצופה לילדים״ לבין חברת ״אגד״. הנה נשוב להתחלה ונראה כיצד התפתחו העניינים.
הסתערות כללית על האוטובוסים
שעה 8.30 בבוקר. ארבעה אוטובוסים גדולים ונאים של ״אגד״ מגיעים לבית המערכת, חונים בזהירות בשולי הכביש — ומאות הילדים מריעים תרועה גדולה ופותחים בהסתערות כללית. המורה מנסה להגיד לצביקה, שלא ידחוף את אורי — אבל צבי׳קה, אינו שם לב לכל אלו; האוטובוס הגיע! בצעקת פרא הוא מזנק אל תוך המכונית, מתיישב על המקום ו״שומר מקום״ לאריה הגיינג׳י שברגיל הוא ״שלומיאלי״ ומחכה בתור עד שכולם יעלו…
טוב. כולם יושבים, מעלעלים בחוברות ״הצופה לילדים״ שברשותם, וכיון שאין כרגע מה לעשות — מתחילים לשיר ומסתכלים אחורה, אל עבר הילדים האחרים הממהרים לעלות אל יתר שלש המכוניות.
עושים הכרה. אנחנו מ״רש״י״! נעים מאוד! ואנחנו — מ״יבנה״. איפת זה? ברמת גן? אה הדוד שלי גר שמה! נעים מאוד!
שרנו הסתכלנו בעיתון, הספקנו להרגיש שחם היום (חמסין! שרב!) — והנה הגיע הזמן להריע תרועה שניה: המכונית מתחילה לנסוע. אנו נוסעים ב״אגד׳ — "הופה היי"!.
חגי רצה לדבר בלי רמקול
בכביש ״גהה״, לפני צומת בית־דגון, עוצר הנהג את המכונית, קם ממקומו ופונה אל הילדים בחיוך : ״בוקר טוב לכם, ידידי הצופה לילדים. חברת ״אגד״ מחלקת הטיולים שמחה לארח אתכם בטיול לדרום. אני הנהג והמדריך שלכם, ושמי חגי, אנו נסע מכאן ליבנה משם לאשדוד.״
חגי ממשיך ומפרט את התכנית, ולאחר מכן מספר על הנחת צינורות המים, בשולי הכביש. הרעש גדול, כולם מסתכלים החוצה, אל הצינורות, וחגי נוטל בצער רב את המיקרופון לידיו. זהו, עכשיו שומעים אותך יותר טוב. מה אתה אומר? הצינורות הם בקוטר של מטר וששים ויותר? לא יכול להיות! כל כך גדול?! כן, זה נכון, הנה רואים אנו כמה פועלים עייפים מהעבודה נכנסים לתוך הצינור, יושבים בו ושותים בקבוק חלב. איזה צחוק!
כולם מקשיבים תוך נסיעה לדברי המדריך על עברו של הדרום
המנוע מותנע שנית — והמכונית ממשיכה לנסוע דרומה. ראשון לציון — נטעים — והנה הגענו ליבנה. חגי עוצר שוב את המכונית ומספר על תולדותיה של יבנה, על חשיבותה לעם היהודי ועל הכביש החשוב שעבר בה בימי קדם.
אחרי חניה שומעים הסבר על קבוצת יבנה מפי אחת החברות
היכן נזכרת יבנה בתנ״ך? — שואל חגי.
איש אינו יודע. אה, לא, הנה מישהו מצביע. יצחק מ״רש״י״ משיב את התשובה הנכונה. הילדים צועקים ״כיפק״ לכבוד יצחק, אלוף התנ״ך שלנו…
כאן יהיה נמל גדול…
השלב הבא של הטיול מוליך אותנו אל אשדוד, ״עיר העתיד״ של ישראל, המכונית נוסעת ישר אל חוף הים. הילדים, שנחו בדרך ושתו מהמימיות, שהביאו עמם, מביטים בעניין אל המראה המשונה המתגלה לנגד עיניהם: חולות, חולות ושוב חולות, לכל מרחב העין — ולפתע מסתיימים החולות בחומת־אבן גדולה שבתוכה עשרות פועלים, צריפים, צינורות, עמודי חשמל, מכוניות נכנסות ויוצאות ותכונה גדולה שולטת בכל: כאן מניחים את היסוד לנמל אשדוד, שיהיה הנמל הגדול ביותר בארץ. ליד הנמל — תחנת הכח של אשדוד, אף היא מן הגדולות בארץ. ״מה זה הבניין עם מנורות למעלה ?״ שואלת שרה הקטנה. ״וכמה חשמל עושים פה)?״ – רוצה לדעת יהושע מ״רש״י״. חגי יודע הכל, והוא מסביר הכל. זה נהדר! אף פעם לא היינו כל כך קרובים לתחנת חשמל ולנמל! ואיך שהפועלים עובדים כאן, ממש בתוך החולות! גם אשדוד העיר שוכנת בתוך החולות, ואנו נוסעיה עתה לבקר בה. בדרך אנו חוצים ואדי קטן – זהו נחל לכיש, שבקרוב יוטה אפיקו, בכדי לאפשר את בניית הנמל. שוב תולות וחולות – ובתוך החולות קבוצה של בניינים גדולים, אלה מפעלי החרושת של העיר החדשה. קצת הלאה – שורות ארוכות של בניינים, בתים קטנים וגינות פורחות, לידם מרכז מסחרי ותנועה רבה – מטרים אחדים בלבד לפני ״ים״ החולות. המדריכים מסבירים, הילדים מסתכלים החוצה בעניין.
ביבנה – הפסקה
לאחר אשדוד מוליכה הדרך אל קבוצת יבנה, אחת מיצירותיו המפוארות של הציבור הדתי במדינה. כאן יורדים מאות הילדים מהאוטובוסים ויושבים בצל החורשה, לארוחת בוקר ולמנוחה קלה, בסמוך להם יושבת כיתה של ילדי הקבוצה, ועד מהרה נעשות ההכרויות הראשונות בין ילדי ת״א ור״ג – לבין ילדי יבנה, שחלק מהם לא היה עדיין מעולם בת״א.
גם ילדי ת״א עוד לא היו ביבנה – ולכן הם ממהרים לסייר עם מדריכים מבני המשק ברפת, בלול ובבית-הכנסת, לפסוע על שבילי המשק ולעשות הכרות כללית עם צורת החיים המיוחדת לקבוצה. עתה אנו שואלים את מלכה, מכיתה ד׳ של בית-הספר ״שלמה המלך״ להרגשתה עתה, לפני תום הטיול: ״הכי יפה היה באשדוד, ברוח הקרירה אחרי החמסין הגדול ובביקור ליד תחנת הכח, זה היה נורא מפניין ואילו אשר מ"פנקס״ אומר בצער: ״למה זה שהיינו באשדוד, ליד הים ולא יכולנו להתרחץ? היה כל כך חם והטצערתי שלא הבאנו בגדי ים! אבל המדריך שלנו – מאה אחוז !״
הגיע הזמן להפרד גם מיבנה, ולנסוע דרך גדרה לביקור קצר ב״יד-ויצמן". חרש עומדים הילדים ליד קברו של נשיאה הראשון של ישראל ומקבלים הסברים על המקום ועל האיש שדר בו. אחר, בתום סיור בגן הנפלא, שב״אחוזת-הקבר״ הם עולים למכוניות. השעה כבר מאוחרת ויש לחזור לתל-אביב.
אולם לפני תל-אביב נעצרות המכוניות לרגע, והמדריכים עורכים חידון בין הנוסעים בגיאוגרפיה, ידיעת הארץ והיסטוריה, לזוכים מוענקים פנקסים ומחזיקי מפתחות, לייתר הילדים מחולקים כרטיסי הגרלה, המזכים אותם בהשתתפות בהגרלת פרסים של ״אגד״. כל הכבוד!
ונסיים — כמו שמסיימים תמיד: הילדים הגיעו לתל-אביב, ירדו מהמכוניות וחזרו לבתיהם עייפים ומלאי רשמים, אבל הפעם – זה באמת!
א. מסייר [שם כיסוי לשאול רז]
|
שמי יעקב
|
במשעולי עציון 